לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

ב. אָבַק

ב.*, פ"י, - כסה באבק: אבקו בקינות בכל שנה שלוחי (ר"א קליר, קינ' לת"ב, אאביך).

- פִע', *אִבֵּק את הדבר, - א) זרה אבק עליו,  bestäuben: poudrer; to powder : מפרקין מאבקין מעשנין (את האלנות) עד ראש השנה (שבי' ב ב).  המפרק המאבק המעשן המתלע וכו' (ירוש' שבת ז י.). ולא יאבק את צמרתו באבק (רמב"ם, שמיט' א ה). - ואמר המוכיח: בעפרות חוצותיך תאביקיני, ובימינך לנצח תחבקיני (עזר' הבבלי, תוכח' מוס' פ). - ב) °עשהו  דק כאבק, zu Staub machen; réduire en poudre; reduce to powder: ואבק לעפר דק (ר"א מודינה, לב אריה)

°אִבּוּק, שה"פ, - עשיה לאבק: העבירות היותר חמורות מהעבירות אשר עונשם האבוק והפיזור תחת כפות רגלי הצדיקים (רשב"צ דורן, מגן אבות ד).

-פֻע', *אֻבַּק, מְאֻבָּק, - א) מכֻסה באבק: ענבים מאובקות ומעושנות  (ירוש' בכור' א סג ד). וענבים מאובקות ומעושנות לא  נתקדשו (רמב"ם בכור' ב ג).- ב) °עשוי דק כאבק: אגוז וכו' כרכום וכו' מאובקים (ר"א מודינה, לב אריה).

-הִתפ', *הִתְאַבֵּק,-כסה א"ע באבק, sich bestäuben; se couvrir de poussière: יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם (אבות א ד). לא נתאבקו רגליהם אלא בזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת (מד"ר בראש' מג).