לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אָדָם

1, ש"ז אין מ"ר ולא סמי',  שם המין להאנוש, Artbenennung des Menchen; nom générique de l'homme; gener. term for man : נעשה אָדָם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראש' א כו). זכר ונקבה בראם וכו' ויקרא את שמם אָדָם (שם ה ב).  ולהבדילו מיתר בע"ח: מבכר אָדָם ועד בכור בהמה (שמות יג טו). פטר כל רחם בבני ישראל בָּאָדָם ובבהמה לי הוא (שם ב). וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מֵאָדָם עד בהמה (בראש' ז כג).  *ולהבדילו מהאלהות: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקב"ה וכו' (סנה' לח.). — וישמש: א) שם לכל מין האנושי, Menchengeschlecht, Menschheit; genre humain, humanité; human race : ויהי כי החל הָאָדָם לרב על פני האדמה (בראש' ו א). וינחם יי' כי עשה את האָדָם בארץ (שם ו). —ב) האנשים, die menschen; les hommes; mankind: ושח גבוהות האָדָם ושפל רום אנשים (ישע' ב יז).  ועם כל: אני אמרתי בחפזי כל הָאָדָם כזב (תהל' קטז יא). כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל הָאָדָם לכל עמך ישׁראל (מ"א ח לח). טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל הָאָדָם (קהל' ז ב). ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל הָאָדָם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במד' יז לב). — ג) פרט אחד מהאדם, כמו איש, ein mensch, jemand; quelqu'un, un homme; some one: אָדָם כי יקריב מכם קרבן (ויקר' א ב). אָדָם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכו' יטמא (במד' יט ד). למה תשמע את דברי אָדָם לאמר הנה דוד מבקש רעתך (ש"א כד י). וירע להם רעה גדלה אשר בא אָדָם לבקש טובה לבני ישראל (נחמ' ב י). אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא (ירוש' תענ' ב סה:). — ואחרי שלילה, במשמ' שום אדם: ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אָדָם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה (ש"א יז לב). אל תרוב עם אָדָם חנם (משלי ג ל). — ד) יצור חלש, לא שלם בתכלית השלמות: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כְּאָדָם תמותון (תהל' פב ו-ז). והמה כְּאָדָם עברו ברית שם בגדו בי (הושע ו ז). אם כסיתי כְאָדָם פשעי לטמון בחבי עוני (איוב לא לג). ויאמר אליה שמשון אם יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא חרבו וחליתי והייתי כאחד הָאָדָם (שופט' יו ז—  ה) להפך, יצור חשוב: ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור הָאָדָם המעלה (דהי"א יז יז). ויעשהו כתבנית איש כתפארת אָדָם לשבת בית (ישע' מד יג). כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם (יבמ' סג.).  — ו) יצור משכיל: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אָדָם לי (משלי ל ב). הן הָאָדָם הלז היה בתבל כאחד מצבא המרום במרום, לבבו מני ים רחבו גדותיו (ידע' בדרשי, בחי"ע ב ד-ה). — ז) *האנשים, הבריות בכלל, an; on; one: אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת (ברכ' ד:). אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל (סוכ' מט:). שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו (ב"ק קיט.). אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה (ב"ב י.). שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן (רמב"ם דעות ג א). לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב (שם ד א). לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין (שם יג). כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק (שם יד). — ח) בחבור לשם או תאר: אָדָם בליעל איש און הולך עקשות פה (משלי ו יב).  זה חלק אָדָם רשע מאלהים (איוב כ כט). — והשם המתאר קודם: והוא יהיה פרא אָדָם (בראש' יו יב). בן חכם ישמח אב וכסיל אָדָם בוזה אמו (משלי יה כ).  אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אָדָם יבלענו (שם כא כ). — ט) ומפני שהאדם הראשון נקרא אדם, על כן יֵאמר לאיש אחד בֶּן-אָדָם, ולרבים בְּנֵי-אָדָם, בפרט להורות על תכונת האדם שבו, אם למעלה או לחסרון: לא איש אֵל ויכזב, בֶן-אָדָם ויתנחם (במד' כג יט). הן עד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רמה וּבֶן-אָדָם תולעה (איוב כה ה-ו). מה אנוש כי תזכרנו וּבֶן-אָדָם כי תפקדנו (תהל' ח ה). מי את ותיראי מאנוש ימות ומִבֶּן-אָדָם חציר ינתן (ישע' נא יב). — ולנכח: ויאמר אלי בֶּן-אָדָם עמד על רגליך ואדבר אתך (יחזק' ב א). ואתה בֶן-אָדָם שמע את אשר אני מדבר אליך (שם ח). בֶּן-אָדָם צפה נתתיך לבית ישראל (שם ג יז). בהנחל עליון גוים בהפרידו בְּנֵי אָדָם (דבר' לב ח). אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בְּנֵי אָדָם (ש"ב ז יד). בְּנֵי אָדָם שִנֵּיהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (תהל' נז ה). - ובמשמ' אנשים בכלל: משמים הביט יי' ראה את כל בְּנֵי הָאָדָם (תהל' לג יג). השמים שמים ליי' והארץ נתן לִבְנֵי אָדָם (שם קיה יו).  עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בְּנֵי הָאָדָם (קהל' ב ח). מי יודע רוח בְּנֵי הָאָדָם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה (שם ג כא). - ובתו"מ: אמר ר יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם (ירוש' נדר' ו לט ג). דברה תורה כלשון בני אדם (ברכ' לא:). אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים (שבת קנא:). דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר (רמב"ם דעות א א). כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה (שם ב א).  ושגור הדבור: פלוני אינו בֶּן-אָדָם כלל, לאמר אינו בן דעת, אינו מתנהג כמנהג בני אדם, וכדומה. ויאמרו: גם זה בֶּן אָדָם, וכדומה, ערך בֵּן לֹא-אָדָם: ונפל אשור בחרב לא-איש וחרב לֹא-אָדָם תאכלנו (ישע' לא ח).   אָדָם לְאָדָם, כמו איש לרעהו: כמים הפנים לפנים כן לב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז יט). — *ובצירוף עם חָבֵר: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו (יומ' פה:).

 
קצת משלים בנוגע לאדם:
לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום (שקל' ג ב). — אדם שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו (ברכ' לג.). — ואין אדם יודע במה משתכר (פסח' נד:). — בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו ובכיסו ובכעסו ואמרי ליה אף בשחקו (ערוב' סה:). — אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע (יבמ' כה:). — אדם שאין לו קרקע אינו אדם (שם סג.). — אין אדם דר עם נחש בכפיפה (כתוב' עב.).  אין אדם עומד על ד"ת אלא א"ב נכשל בהן (גיט' מג.).  אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוט' ג.). — אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה (ב"ק קיח: ב"מ כא:).  — אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו (ב"מ לח.). - אין אדם משטה בשעת מיתה (ב"ב קעה.).  אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ (ע"ז יט.).  כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו ([[מקןר: סנה' צב.]]).  —  אין אדם מת וחצי תאותו בידו (מד"ר קהל' ה ז).
 
אָב וָאֵם וכו',  למעלה— 
°אַבְרֵךְ, בחור נבון. — אָדָם הָרִאשון, אבי כל אדם. — °אָדָם קַדְמוֹן, בלשון המקֻבּלים, ראשית ההתגשמות. — 
* אַדְנֵי הַשָדֶה, קוראת ההגדה למין חיה בצורת אדם מחֻבר להאדמה בחבל של בשר היוצא מטבורה ואם אך נפסק החבל תמות. — אֶזְרָח, בן אֻמה וארץ אחת הוא אזרח הארץ ההיא. — אָח וְאָחוֹת. בני אב אחד או אֵם אחת. — אִיש וְאִשָּׁה, במקומם— *אֹכְלוֹס, אוכלוס, המון רב. — *אַמְבּוּהָה, עדת אנשים. —  *אֻמָּה, קבוץ אנשים שיצאו ממקור אחד ויש להם מסורות אבות ודברי הימים משֻתפים, לשון וספרות משֻתפות. — אֱנוֹשׁ, אדם, במקומו— °אֱנוּשׁוּת, תכונת האנוש, וכל מין האנושי.
 
* בָּגַר, בַּגְרָה, הגיעה לזמן הבַּגְרוּת, וראויה להנשא והיא *בוגרת. — בָּחוּר,אדם בימי הבחרוּת, אחרי הנערוּת. — *בָּשָׂר=וָדָם, כנוי לאדם בבחינת הגשמיות שבו.
 
גֶּבֶר, איש זכר. — גּוֹי, לְאֹם, עַם, שמות נרדפים לאֻמה.— גְּוִיָה, גּוּף, גֶּשֶׁם, ואברי הגוף, למשל הידים, הרגלים וכו' גוּף— גַּמָּד, ננס. — גֵּר, זר, נכרי, בנגוד לאזרח.
 
דִּיבֵּר, מדבר, האדם הוא ממערכת המדבר בארבע מערכות הטבע: דומם, צומח, חי, מדבר. — דּוּדָאִים, צמח שיש לו קצת צורת אדם, יחסו לו הקדמונים סגֻלה להריון. — *דַּחְלִיל, תמונה בצורת אדם שמעמידים בשדה להבריח העופות.
 
הָמוֹן, הרבה אנשים יחדיו, במקומו.
 
זָכָר וּנְקֵבָה, האיש והאשה.  — זָקֵן, זְקֵנָה. — זֶרַע האדם: כל האנשים הם זרע האדם.
 
חֶבְרִה, אגודה, אנשים שהשתתפו והתחברו יחד לאיזו תכלית. — חַוָּה, אשת אדם הראשון, אם כל האדם.
 
*טָלִי, *טַלְיָה, כמו נער, נערה. — *טֻמְטוֹם, טימטום, מי שסמן המין שלו אינו נכר.
 
יֶלֶד, יַלְדָּה, האדם בקטנותו. — יְלוּד אִשָּה, כנוי לאדם. — יוֹנֵק, ילד קטן, בעת שהוא נזון מחלב אמו. — יֵעֲלָה, °שם חבה בפי המשוררים לעלמה יפה. 
— יָשִׁישׁ, זקן.
 
מטֶּה, הוא שֵׁבֶט, — מִשְפָּחָה, האנשים הקרובים זה לזה קרבת דם, במקומו— *מִידּוֹת האדם: רחום, אכזרי, טוב, רע וכו', מדה.
 
*נֵנָּס, אדם קצר קומה ביתר. — נַעַר, נַעֲרָה, האדם בעת נערוּתו, אחר הילדות. — נֶפֶש, הכח הרוחני שבאדם. כחות הנפש, כמו חכמה, דעת, אולת וכו',נפש. — נְשָׁמָה, שם נרדף לנפש.
 
עוּל=יָמִים, בחור. — עוֹלָל, ילד. — 
*עוֹלָם קָטָן, האדם הוא עולם קטן. — עֶלֶם, עַלְמָה, האדם בימי עלומיו, מיד אחרי הנערות. — עָמִית, חבר, בן ארץ אחת עם רעהו.
 
*פָּעֹט פְּעֻטּוֹת, אדם שלא בגר עדין, שאין לו עדין כל זכות אזרח במדינה. — °פֶּרֶא אָדָם, אדם בלי דעת שאינו מהישוב.
 
צְבִי, צְבִיָּה, שם של חבה בפי המשוררים לעלם ולעלמה בבחינת יפיָם ונעמם. — צָעִיר, האח הקטן ביחס להרב, להגדול ממנו בשנים, ובכלל, אדם רך בשנים.
 
קָהָל, אספת אנשים הרבה, במקומו. — קוּף, חיה בעלת ארבע ידים וצורת אדם לה. — *קִפֵּחַ, אדם גבוה ביתר, כל השמות ממין הזה בערך מום.
 
רוּחַ, רוח האדם, נפשו, נשמתו. —
*רָוָק, גבר לא נשוא אשה. —  *רִיבִה, נערה, עלמה.
 
שָֹב, אדם שכבר הגיע לשׂיבה, שהלבינו שערותיו. — שֶׁבֶט, בני ישראל נחלקו לשנים עשר שבט, שבט ראובן, שבט שמעון וגו'.
 
* תּינוֹק, ילד.

1 בכנענית אדם, והערבים הדרומיים יאמרו אואדים  ودم להמשרתים שבבית, בערבית ההמונית אדמיה آدمِيَّة אנוֹשוּת, דרך ארץ. והנה ידוע המקור שהתורה נותנת לשם הזה, ע"ש האדמה שממנה נוצר. ואולם חכמי הלשון החדשים סוברים שהוא מדרש מלים המוני, אך לא מצאו דבר המתקבל בגזרת מלה זו. קצת החכמים (דל' ואחרים) חפשו לו דמיון בלשון אשור' אַדְמֻ אפרוח יֶלֶד וכדומ', גֶלד' בערבית אַנַאם أنَام, ר"ל בריה, אדם. וכבר דחה קניג (Kö. 3, 183) סברה זו והתקרב קצת למדרש המלה של התורה ושער כי הכונה באדם עובד האדמה , או "בונה" האדמה. אבל כל זה רחוק ודחוק.