לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אָדֹם

1, אָדוֹם, שת"ז, לנק' אֲדֻמָּה, מ"ר אֲדֻמִּים אֲדֻמּוֹת, — שצבעו ועינו כעין הדם, האש, וכדומה, rot; rouge; red: מדוע אָדֹם ללבושך ובגדיך כדרך בגת פורה דרכתי לבדי וכו' ויז נצחם על בגדי (ישע' סג ב=ג). והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אֲדֻמִּים כדם (מ"ב ג כב). — ופני האדם: דודי צח וְאָדוֹם (שה"ש ה י). — ולגון שערות הבהמות: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אֲדֻמָּה תמימה אשר אין בה מום (במד' יט ב). ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אָדֹם וכו' ואחריו סוסים אֲדֻמִּים שרקים ולבנים (זכר' א ח). — ולגון מאכל, עדשים וכדומה: ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן הָאָדֹם הָאָדֹם הזה (בראש' כה ל). — ובהשאלה, °כנוי לכעס וקצף, לאכזריות: הגבור הנוצח במלחמה ראוי שיתיחס אליו האדום להיות שדרכו לשפך דמים אדומים וגם כן האדום הוראתו האכזריות חמה ושטף אף (ר"מ קורדובירו, פרדס רמונ', שער הגוונים א).

°אֲדוּמָה, המרה האדֻמּה. — אֹדֶם, גון האדֹם ואבן יקרה אדֻמּה. — אֲדַמְדָּם, אַדְמוֹנִי, *אֵדְמוּת, *אַדְמִימוּת, עי' שם. — *אַדְמָה, מין אדמה נותנת צבע אדֹם, °אֲדֻמִּיִּי, אדומיי, בעל מרה אדֻמּה. — §אַדֶּמֶת, מחלה. — *אוּג, אוּגִים, גרגרים נותנים צבע אדֹם. — אַרְגְּוָן, אַרְגָּמָן, ארג צבוע אדֹם נוטה לסגול, ועצם הגון הזה. — אַלְגֹּם, אַלְמֹג, חמר אבנִי אדֹם. — אָמֹץ, אדֹם חזק. — °בָּקָם, עץ אדֹם נותן צבע אדֹם. — דִּיהֶה, כֵּהֶה. — דַּם. — §וָרֹד, °ורדי, שיש לו גון ורד. — *זְהוֹרִית, צבע אדֹם כעין הכרמיל, וארג צבוע בצבע זה. — כַּרְמִיל, צבע אדֹם פתוח. — *מַאְדִּים, כוכב מאיר באור אדמדם. — *סוּמָק, אדֹם. — *סְמוּקָה, מחלה. — *סִקְרָא, אדמה נותנת צבע אדֹם ועצם הצבע. — *סַרְטָן, אדֹם כסרטן. — *פּוּאָה, עשב נותן צבע אדֹם. — *קוּצָה, עשב כעין הפואה. — °קָנִי, אדֹם עז. — שָׁנִי. — °שָׁנִית, מחלה. — שָׁרֹק, אדֹם נוטה לצהוב. — תּוֹלַעַת שָׁנִי, וּמְתֻלָּע.


1 באשורית לגון של דם נוטה לשחור, ביחס לבגד, וכן בערבית אַדַם אַדְמַאנַה (أدَم أدمانة), ויש לחשב כי נגזר מן השם דם.