לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אֶדֶן

1, ש"ז, בהפס' אָדֶן, מ"ר אֲדָנִים, סמי' אַדְנֵי, — פלח עץ, אבן או מתכת ישמש כתושבת ללוח, לעמוד, וכדומה, Fussgestell, Basis; base, piédestal; pedestal: ויהי מאת ככר הכסף וכו' ככר לָאָדֶן (שמות לח כז). וארבעים אַדְנֵי כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אֲדָנִים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו (שם כו יט). וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם שלשה וְאַדְנֵיהֶם שלשה (שם כז יד). שוקיו עמודי שש מיסדים על אַדְנֵי פז (שה"ש ה טו). איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו על מה אֲדָנֶיהָ הטבעו או מי ירה אבן פנתה (איוב לח ד=ו). — ובכלל °החלק התחתון הרחב, התושבת של איזה דבר: ונבראו (האצבעות) מעצמות שאדניהם יותר רחבים וראשיהם יותר דקים (קאנון א א כג). — ובהשאלה: ושירי אדונים, לקרשי השכל אדנים (ר"י חריזי, תחכמ' ג). וכן לכל אחד ואחד סופרי שטנה אלה משיב (יוסף בן מתתיהו) דברים נחוכים כנראה צריך להיות "נכוחים" וישרים הבנויים על אדני החכמה והאמת (ריב"ל, בית האוצר, תרגום מיוסיפון נגד אפיון). 


1 מלה עברית, ר"ל מיוחדה ללשון עברית בלבדה, וביתר לשונות השמיות איננה, בפרט במשמעה זו. באשורית נמצא שרש אדן במשמעות אחרות, ובגזרת שם זה ומקורו לא מצאו חכמי הלשון דבר מתקבל.