לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אֶדֶק

* 1, ש"ז, מ"ר אֲדָקִים, - כלי נקוב בקרקעיתו ופיו צר, ישימו בו משקה ויתנו תחתיו כלי מתכת יטפטפו המים טיף טיף וישמיעו קול זמזום: ומטיפין מן אדק2 לחולה בשבת (תוספתא שבת ב ח וגמ' ערוב' קד.).


1 משק' כֶבֶל, פֶלֶס, וכדומה.  צ"ד, בוקש"ד וכשת' אֲדָק, לוי אֲדַק, קוה' אַדַק.  - ולא נתברר מקורו.  הערה שלקמן

2 כך בתוספתא, וכן רה"ג ((כנים ט ב)), וכן ר"ח והערוך.  והביא רה"ג שם עוד גרסה עדק.  ובנוסח' מיארק וכן רא"ש, ובאלפסי מי ארג.  וכבר היו שתי הגרסא' לעיני ר"י ברזילי, והביא בס' העתים (145) וז"ל: ומטיפין מאדק ואית דגרסי מי ארק וכו' ופי' אדק כלי כמין כוז ופיו צר מלמעלה ונקוב בקרקעיתו נקבים דקים וכו'.  והוא פרושו של ר"ח, והביאו הערוך.  ורב האי (שם) פרש שהוא כלי כמו מניקת, רק שהאדק הוא מזכוכית.