לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

רוצים לעזור? כתבו אלינו!

אָדַר

, — קל לא נמצא. 

— נִפ' נֶאְדַּר1, בינוני נֶאְדָּר, ועם יוד נוספת נֶאְדָּרִי, — היה חזק ורב היפי, mächtig, herrlich sein; être puissant, magnifique; be mighty, glorious : מי כמכה באלם יי' מי כמכה נֶאְדָּר2 בקדש נורא תהלת עשה פלא (שמות טו יא). ימינך יי' נֶאְדָּרִי3 בכח ימינך יי' תרעץ אויב (שם ו). — ובדברים לא בע"ח, במשמ' יפי והדר: ותאדר ותהדר תורת אלהים בעולמו (אשכל הכפר לר"י הדסי כט). בין צללי שושן ופרח נהדר, מה נאדר יין כוסך בימי אדר (ר"י חריזי, תחכמ' ה). מה נאוה זהרו (של השמש בזרחו) על ההרים ומה נאדר בהופיעו על פני חדקל (א' מפו, אה"צ טו). 

— פע', °אִדֵּר, — פאר את פלוני, jem. verherrlichen; glorifier; glorify some one : ואמר הפיטן: לברר לשורר, לאדּר להדר, לגבר לדבר (ר"א קליר, אקחה, א סכות). יודו פלאך השמים, ויאדרוך קולות מים (שיר היחוד ליום א). תאדרנו בישע וגילה, תאמצנו ברוח והצלה (הושע' להושע"ר, תתננו לשם). ובאדרת שער תאדרני (תוכח' מוס' לעזר' הבבלי סט:). 

— פֻע', °אֻדַּר, — א) שאדּרוּ אותו, verherrl. werden; être glorifié; to be glorified : עזוז בקדש נאדר, ומכל יציר מאודר (ר"א קליר, אקחה, א' סכות).— ובהשאלה במשמ' מיֻפה: שלח יונה מבשרת, ואם היא לא מספרת, באגרת קטנה אל כנפיה מחוברת, מאודרת במי כרכום ובלבונה מקוטרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה). 

— הפע', הֶאְדִּיר, עתי' יַאְדִּיר, —הרבה הכח והכבוד של.., verstärken, verherrlichen; fortifier, rendre magnifique; strengthen, magnify : יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וְיַאְדִּיר4 (ישע' מב כא). — וכן אמר הפיטן: ובכן אאדיר אלהי באבי (ר"י גיאת). — והניע ר"י הלוי את האלף בחטף פתח והרפה את הדלת מפני דחק המשקל ואמר במשקל ב' תנוע' ויתד: לבי מעירי, לעלות לבית קדשי ועירי וכו' הוא מַ-אֲדִירִי עד אעמד במקום דבירי (לבי). — ובמשמע' אַדֵּר: מי לא יאדיר למלך האדיר (היכלות רבתי ט). אדירי איומה יאדירו בקול יי' מלך יוצר א ר"ה, אדירי איומה. שנאני שחק באומר מאדירים (רשב"י, יוצר ב' ר"ה, כל שנאני). על כן אפארך אאדירך אברכך אגדלך אהדרך (מגיד מישר' לר"י קארו, מקץ).

— הָפע', °הָאְדַּר, יוּאְדַּר: ויואדר ויוערץ ויושגב האל הקדוש (ר"א קליר, מלך עתיק).

— התפ', °הִתְאַדֵּר,— עשה עצמו נאדר, sich verherrlichen; se rendre glorieux; to glorify oneself : מלך תהום רבה, נתאדרת בים ובחרבה (ר"א קליר, מלך אמיץ, ר"ה). ונשגבת ונערצת ונתהדרת ונתאדרת (הוא, יוצ' ב פסח, בעשר מכות). — ובמשמ' נהיה אדיר: השמים יתקדרו והמים יתאדרו ויתחזקו וידחקו את האניה (כסא' לבית דוד יב). 

1 עי' הערה לאות א אודות מפיק א בפרט לפני ד. — 2 בכל הספרים המדֻיקים א בשוא לבד (מכלול ומ"ש). — 3 בדקדוק מלה זו כבר התפלפל ריב"ג, אמר וז"ל: ודע כי בנאדרי בכח ענינים מחדדים השכל מהם שיתכן לומר בו שהוא תאר לשון נקבה לימין עומד במקום הספור ושהתו אשר היא סימן הנקבה נופלת ממנו כנפלה מאמרם אל בית הנשים שני רצה לומר שנית וכו' ועקרו להיות נאדרית ויתכן עוד לומר בו שהוא תאר לשון זכר לימין עומד במקום ההגדה ושיהיה הימין הנה לשון זכר ושתהיה היוד נוספת כהוספתה בהיושבי בשמים אלא שהוא לשון סתם בשני הפנים האלה אע"פ שהוא בהם תאר לנודע כי פעמים מתארין הנודע בסתם בלשון העברים כאשר נאמר את הכבש אחד וזולתו ויתכן שרוצה בו הנאדרי בכח וזה על אחד משלשה פנים אם על שיהיה תאר לימין על שני הפנים הקודמים מלשון הנקבה ולשון הזכר ושתהיה ההגדה (ר"ל הגדת ההתחלה והוא ימינך) במה שאחריו או על שיהיה תאר לבורא (ר"ל לאמרו יי') והיוד נוספת או על שיהיה קריאה והיוד נוספת בו כאשר נאמר נאדר בקדש אשר הוא קריאה בלבד ויתכן עוד להיות נאדרי הגדת התחלה נסתרת כאלו אומר היא נאדרי או הוא נאדרי. ע"כ. רש"י: היוד יתירה כמו רבתי עם, שרתי במדינות, גנבתי יום. ע"כ. וכן ראב"ע ורד"ק. והמדקדקים החדשים רואים ביוד זו וכמו כן ביוד של גנבתי, רבתי, מקימי, וכיוצא בהן, שארית מן נטיית הסמיכה שהיתה נהוגה לפנים בלשון בפרט ליחס הקנין, ביחס שממנו, והשתמשו בו אח"כ בפרט המליצים לפעמים בכל היחסים, ועפי"ר אין הנגינה נופלת עליה, אבל פעמים בנגינה עליה. כך Stade, Olsh. § 123, Ew. § 211 b § 343: ורגש ההוראה הקדומה של נטיה זו ליחס שממנו נשכח וכבה בלשון, והיתה רצויה ביחוד להמליצה מפני שהיא צורה יותר מלאה ולא רגילה. Böt. § 616 סובר שהקריאה האמתית היתה אולי נֶאְדָּרַי, בריש פתוחה, וזו אולי שארית סי' נקבה שהיתה אולי נהוגה גם בעבר' כמו שהיא נהוגה בערב'. אבל ברט אומר, כי י זו של מקימי, וכן י אהבתי, רבתי וכו' היא נוספת בעבר' בעקרה, ר"ל שנתהותה בלשון עבר' בעצמה ואיננה שארית מלשון השמית הקדומה, ונתהותה בעברית בכונה כדי לתת יותר כח להקשור בין שתי המלים עפ"י ההקש עם הנטיה של מלות הקרבה אָב-אֲבִי, אָח-אֲחִי. והסכים לדעה זו קויץ (Ges. 27 Aufl. §90 k) בכלל, ובנוגע ביחוד לנֶאְדָּרִי דעתו היא שזה אולי שבוש וצ"ל נאדרה. — 4 האלף בשוא לבדו (מ"ש).

חזרה אל מרכז הפעילות