לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אֹהַב

1, ש"ז, בכנ' אָהֳבוֹ2, אָהֳבָם, וכו', מ"ר אָהֳבִים, — תענוגי בשר בין זכר ונקבה, Liebeshandel, Liebhaberei; amourette, amours; love passages : כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כְּאָהֳבָם3 (הוש' ט י).  מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מר אהלים וקנמון לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה בָּאֳהָבִים3 כי אין האיש בביתו (משל' ז יז-יט).


1 רד"ק:  והנפרד מן אֳהָבִים אוהב בפלס אהל.  ע"כ.  ונראה שדעתו לנקד אֹהֶב.  אך החדשים כלם נקדו אֹהב, וכן ברט (מה"ש, 24a). —      

2 לפי רד"ק (מכלול, דקדוק הפעלים) קמץ האלף הוא קמץ רחב.  וכן מ"ש:  האלף בקמץ רחב וההא בחטף.  וכן הקריאה המקבלה של הספרדים.  ונקוד הבבלי, שיש בו הבדל בין קמץ ארוך וקמץ חטוף, מקים קריאה זו.  והחזיקו בדעה זו גם Baer - Delitzsch בפרושם לספר איוב.  אבל רוב המדקדקים החדשים ערערו על קריאה זו, קויץ Ges. 368 i, ובפרט קניג (kö. 1, 109).  ובאמת מדת הדין הדקדוקי בודאי נותנת שיקראו את א פ הפעל בקול של קמץ חטף, כי הוא במקום קול השורק של הפ"פ.  ואעפי"כ אי אפשר לבטל את הקריאה המסורה, ואולי זו מסורה אמתית מזמן חיי הלשון, והשפיעה על זה קרבת האות הגרונית המוּנעת בחטף קמץ והיה כבד עליהם שני קולות אלה זא"ז. עי' הערה לאהל. — 3 בכמה ספרים האלף בחטף פתח, אבל בספ' מדוייקים בחטף קמץ (מ"ש).