לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אָהוּב

*, ש"ז, לנק'  אֲהוּבָה, מ"ר אֲהוּבִים, אֲהוּבוֹת, - א) איש שאשה אוהבת אותו ואשה שאיש אוהב אותה, Geliebter-te; maitresse, amant; lover: למה שאול דומה לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה (ילקוט שמעוני, ש"א קלט).  - ב) בכלל °מי שאדם אוהבו: האמת ואפלטון, שניהם אהובינו והאמת יותר חביבנו  (ר"י קמחי, הקד' ספר הגלוי). - ומשל: כמו שיֹאמר משל הדיוט יותר טוב אהוב בשוק מזהב בארגז (רלב"ג משלי כב א).