לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אָהֵל

* , ש"ז, בכנ' אֲהֵלוֹ, אהילו, -- כמו אֹהֶל: חמוּר מכולן המת שהוא מטמא באָהֵל1 (כלים א ד).  חבית שהיא מלאה משקין וכו' ונתונה באָהֵל1 המת (שם ט ב).  אלו מטמאין  באָהֵל1 המת (אהל' ב א).  מצטרף אהילו עם אוהל המת (תוספתא שם יג יב).  ועל חצי הקב עצמות (הנזיר מגלח) ועל חצי לוג דם ועל מגען ועל משׂאן ועל אהילן (נזיר ז ב).  עצם כשעורה ועל מגעו ועל משאו אין ועל אהילו לא (גמ' שם נג.).      


1 כך מנֻקד במשנ' כ"י פרמה, ומזה הכנוי אהילו.