לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אִוָּה

פ"י, - חפץ בחזקה בדבר מה, begehren,  wünschen; désirer, convoiter; to wish for : כי תְאַוֶּה נפשך לאכל בשר (דבר' יב כ). - ובלי ל אחריו: ונתתה הכסף בכל אשר תְּאַוֶּה נפשך בבקר ובצאן וביין (שם יד כו). קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תְּאַוֶּה נפשך (ש"א ב יו). ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תְּאַוֶּה נפשך (ש"ב ג כא). - ובעָבר: אין אשכול לאכול בכורה אִוְּתָה נפשי (מיכה ז א). - וביחס לדברים מפשטים: נפש רשע אִוְּתָה רע (משלי כא י). - ובלי נָשׂוּא אחריו: והוא (אלהים) באחד ומי ישיבנו ונפשו אִוְּתָה ויעש (איוב כג יג). - ובלי השם נפש: כי בחר יי בציון אִוָּהּ למושב לו זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אִוִּיתִיהָ  (תהל' קלב יג-יד). - ובתלמ': שאיוו אלוהות הרבה (סנהד' סג.).- ועתיד °מקֻצר: יְאַו היות כתר לראשם (רמב"ע, דיואן). וחברתו יְאַו כל שר ואוזן (שירי מ' אדרעי, לקו"ק צ). - וכבר השתמשו מקצת הסופרים בזמננו בפעל זה קצת בענין אחר במשמ' אִחֵל, ואמרו למשל: °אִוָּה לפלוני שנה טובה, אני מְאַוֶּה לך כל טוב: ומקירות לבי אברכהו ומאוה לו כי לא תהיה יגיעתו לריק (רח"י פאלק, הסכ' לס' ד' כוסות). - ואינו נכון.

- הִתפ', הִתְאַוָּה, - התעוררה בקרבו תאוה, היתה לו תשוקה לדבר,  begehren, sich sehnen;dèsirer, soupirer après; to wish : והאספסף אשר בקרבו הִתְאַוּוּ תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר (במד' יא ד). ולא תִתְאַוֶּה בית רעך שדהו ועבדו (דבר' ה יח). וַיִּתְאַוֶּה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם (ש"ב כג יה). - ובינ': כי שם קברו את העם הַמִּתְאַוִּים (במד' יא לד). מִתְאַוָּה ואין נפשו עצל ונפש הרצים תדשן (משלי יג ד). - ועם את אחריו: הוי הַמִּתְאַוִּים את יום יי' למה זה לכם יום יי' הוא חשך ולא אור (עמוס ה יח). ועתי' מקֻצר יִתְאָו: וְיִתְאָו1  המלך יפיך (תהל' מה יב).  וְיִתְאָו1 דוד ויאמר מי ישקני מים (דהי"א יא יז). - ועם ל אחריו: אל תלחם את לחם רע עין ואל תִּתְאָו2 למטעמתיו (משלי כג ו). אל תקנא באנשי רע ואל תִּתְאָו2 להיות אתם (שם כד א). - ובתו"מ: להמ הדבר דומה לאחד שהיה מתאוה לבנים ונולדה לו בת נודר בחייה (מכי' בא, טז). אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו (מד"ר בראש' נא). - הִתְאַוִּיתֶם (במד' לד י),תאו


1 כך, באלף קמוצה, לפי עדות הרד"ק (מכלול דף קיח), וכן במקראות גדולות דפוס ראשון. וטעם קמצות זו לפי דעת הרד"ק מפני פעולת ההקש של צורת ידיו, רגליו, וכיוצא בזה (בקצת כ"י כתוב ויתאיו. - קניג). אולסה' ובטכר מזכירים נקוד זה ואינם נותנים טעם לדבר. שטדה רואה בזה פעולת הוו שסגולתה להאריך קול הפתח שלפניה, וכן קניג. גזניו' קויץ מפקפק. והעיד גורצי במ"ש לדהי"א יז כי במקצת ספרים מדויקים הוו בפתח והוא מסכים לזה, וכן בֶר חולק על קריאת אָו ומחזיק בקריאת אַו. - 2 כך במק"ג הראשני'.