לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

ב. אוּם

° 1, ש"נ, — חלק עצם הריאה שהאונות מחֻברות ודבוקות בו, כמו אומה שלקמן: ניקבה האום של הריאה אעפ"י שדופק סותמה טרפה (רמב"ם שחיט' ז ג). האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן (שם ה).


1 סוברים, כי היא היא המלה א. אוּם, במשמעת אֵם. ואולי צמחה המלה מעצמה מהשם אונא, כדי להבדיל בין שני חלקי הריאה. וכן אומא אומה, מן אונא אונה. בארמית בתשוב' רב שרירא גאון: בתרתי אומי דריאה (תש' הגא', הרכבי שלא).