לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אוּמָה

°1, אוּמָא, ש"נ, מ"ר אוּמוֹת,  – חלק הריאה שהאונות  מחֻברות אליו: אונה דריאה דסמיכא לאומה דריאה (רב צמח גאון, חמדה גנוזה סא). כשמכניס הטבח את ידו יבדוק בריאה בשתי האומות משני צדדין וכו' ואם ידבק אוזן הסמוך לאומה עם האומה (הלכ' קצובות לר"י גאון, בקבץ תורתם של ראשונים של הורויץ). ואונא הסרוכה באומא והיא אצלה וכו' לא מצינו אומא בגמרא (רש"י חונ' מו:). ולכך קראוה ראשונים אומא לפי שאינה בכלל אונות (תוספ' שס מז.). וכי בשביל שהשוטים קראוה אומה נאסור אנו הבהמה (תשובות רש"י). חמש אזנים יש לה לריאה שלש מימינה ושנים משמאלה חוץ משתי אומות גדולות שהן גופה של ריאה (ר"י הדסי, האשכול רלד). הריאה יש לה ב' אומות גדולות וה' אונין (ראב"י תותן הראב"ד, האשכול, סדר י"ח טריפות). נהגו טבחי מקומנו להתיר סירכא העולה מן האומה לדופן (שו"ת רשב"א א שעה). ז' כנפי ריאה ה' אונות וב' אומות (רמ"ק, אילימה, עין שמש ה א). נמצאת אונה יתירה בסוף שיפולי האומה כשרה (ר"י קארו, שו"ע יו"ד לה ד). שאנו רואים שהסירכות מצויות במקום חיתוכי דאונות יותר משהן מצויות למטה באומה (מגיד משנה, רמב"ם שתי' ז ג, בשם הגאונים).


1 משקל עברי מן אומא, ועי' למעלה הערה לאום.