לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אוֹפֶה

1, אֹפֶה,  ש"ז, לנק' אוֹפָה, מ"ר אוֹפִים אֹפִים, אוֹפוֹת, – מי שאומנותו לאפות לחם וכל מעשה מאפה, Bäcker; boulanger; baker :  ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אֹפֶה (בראש' מ יז).  חטאו משקה מלך מצרים וְהָאֹפֶה (שם א).  כמו תנור בערה מֵאֹפֶה2 (הוש' ז ד).  כל הלילה ישן אֹפֵהֶם2 בקר הוא בער כאש להבה (שם ו).  – ומ"ר:  ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר הָאוֹפִים (בראש' מ ב).  ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר לחם ליום מחוץ הָאֹפִים (ירמ' נז  כא).  – ולנק': ואת בנותיכם יקח (המלך) לרקחות ולטבחות וּלְאֹפוֹת (ש"א ח יג). 


1 מן אָפָה.  וכולם חסרים מלבד שר האופים.  

2 יש אומרים כי הכתוב משֻבש ומגיהים הגהות מתחלפות.