לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אוֹנֵן

*1, ש"ז, לנק' אוֹנֶנֶת, מ"ר אוֹנְנִים, אוֹנְנוֹת, --א) אָבֵל, ובפרט כל זמן שלא נקבר המת: אונן טובל ואוכל את פסחו לערב (פסח' ח ח). א"ר יוסי ב"ר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר (ירוש' חגי' ב עח.). --ב) °בכלל עצב הרבה: ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן (רמב"ם, דעות א א). ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות (שם ד). --ג) *נוהג מנהג אנינות: אשתו ארוסה (אם מתה) לא אונן ולא מיטמא לה וכל היא (אם מת הארוס) לא אוננת ולא מיטמאה לו (כתוב' נג.). ולא היו (קרובי הרוגי בי"ד) מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב (סנה' ו ו). 


1 מן אנן.