לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אוּץ

1, עבר אָץ, אַצְתִּי, עתי' יָאוּץ תָּאוּץ, צווי אוּץ, אוּצִי וכו' – א) פ"ע, מהר, עשה במהירות גדולה, עזה, eilen, hastig sein; se hâter; hasten : וְאָץ להעשיר לא ינקה (משלי כח כ). חזית איש אָץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו (שם כט כ).  – °ומ"ר: רצים ואצים ומתקבצים, וללכת עמך מתאמצים (ר"י הלוי, קדושה ליוה"כ, ברכו יי').  – ועבר:  ואיך אשקוט ואיך אשלה, ונפשי אל בני תכלה, אשר אצתי לבקש נא ארוכה לו ואין מעלה (ראב"ע, תוחלתי נכזבה). – ואמר הפיטן: אות זה החדש, אצת מכל לקדש (יוצ' פר' החדש, אות א).  אצילי מרעי נכד שעיר, תולדות אלה בני שעיר, בקַשם אצו אשי להבעיר (קרוב' פ' זכור, אציני). אצו פתח חרבות, והמציאו צרות רבות (זול' שבת חנכ', אין מושיע).  – ובשלילה לדבר שאין בו רוח חיים: ויעמד השמש בחצי השמים ולא אָץ לבוא כיום תמים (יהוש' י יג).  – וכן אמר המשורר: אקרא ימי נוער אשר רחקו מני היות שבים ולא אצוּ (רמב"ע, תרשיש ה ג). בין נערצים רצים כנחל שלוח, המונים אלה אדירי שמים, רצה גם אצה כאבק ברוח, הקטנה הצעירה ארץ המים (אד"ס , הדעת והמות).  ימים אצים סביב לך רצים (הוא, הכל הבל).  – ב) פ"י, דחק שיעשה, antreiben; presser; urge : והנגשים אָצִים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו (שמות ה יג). – והתחנן המשורר: שובו בחורי כי מאד צרו לי צעדי זקן אשר אצו (רמב"ע, תרשיש ה).  – ועם ב אחריו: אָץ (המות) בם להוציאם מבית מגוריהם (ראב"ע, בכן אזכר מעללי תבל).   כי עתה לא אצה בו לנוע עד הנה (אד"ס, אמת ואמונה י).  – ג) אָץ ל..., היה המקום וכדומה צר, דחוק, eng sein; être étroit; be narrow:  עי' אָץ.  – °וביחס להזמן: אך אָץ לי ללכת שרים שרות לשמוע (שד"ל, ציון תרא 93). הוכתב בחפזון גדול כי אָצָה לו השעה (יל"ג, אגר' ב רצ).  – ד) עם מן אחריו, ברח, השתמט מן, sich e. S. entziehen; se soustraire; withdraw from : ואני לא אַצְתִּי2 מֵרֹעֶה אחריך ויום אנוש לא התאויתי (ירמ' יז יו).  – וכן השתמש המשורר במליצה זו: ומרועה אחריך לא אצתי ולא סרתי, כי עמך דבר לא חסרתי (עמנואל, מחבר' יא).

– הִפע', הֵאִיץ3, עתי' יָאִיץ, – א) עם ב אחריו, הֵאִיץ בפלוני, דחק בו שיעשה, drängen; presser; press: וַיָּאִיצוּ4 המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך (בראש' יט טו).  – ואמר המשורר: אך נוגשים המה מאיצים בי עד יתנוני אל שאול סוחר (רמב"ע, תרשיש ה סה).  – ובעבר: ובהיותו באישון לילה ואפלה לא האיצו בו לצאת כי לא יראה ללכת בדרך אבל בכמו השחר עלה אז האיצו בו (ר"י אברבנאל, וירא יט).  – ועם כנוי הפעוּל: יצרי האיצני לדבר קשות וכו' ורעיון לבי האיצני לאמר (אהרן אלבורקי, REJ 1890).  – וביחס הפעול של הדבר, °הֵאִיץ דבר לפלוני: מה תְּאִיצוּן מוסר לבן עשר, עוד מעט קט יגדל ויוסר (ראב"ע, בן אדמה).  – ב) °פ"ע, כמו אץ: והחמה בזמן הזה היא הולכת ומתרחקת מגלגל המישור מאיצה להתקרב לצד צפון (יסו"ע לר"י ישראלי ב יב).  עורו נא רעיוני עורו הקיצו, מלאו ידי ולשורר האיצו (מיכ"ל, כנור בת ציון).


1 בכל המקומות שבא שם פעל זה אין הכרע אם הוא מנע"ו או מנע"י, כי הבינוני שוה בשתי הגזרות, ובשני המקומות שבא העתיד ממנו אפשר לאמר כי הוא הפעיל מנע"ו ולכן יש לפקפק אם בעתיד קל וצווי צריך לאמר תָּאוּץ, אוּץ, אוּצוּ, או תָּאִיץ, אִיץ, אִיצוּ, כמו שִׁירוּ. אך אבי הדקדוק ר"י חיוג החליט אותו לנע"ו וכתב בפרוש כי עתידו יָאוּץ, ואחריו ריב"ג, האפודי והרד"ק החליטו גם הם לנע"ו.  ובן זאב אעפ"י שבתל"ע פקפק ונטה יתר לדעת מי שחשבוהו לנע"י, הביאו באוה"ש בכ"ז בין נע"ו, וכמו"כ גזניוס, פירסט, והאחרונים.  – עי' הערה לאיץ.

2 מליצה זו קשה להלמה, ולכן יש מגיהים בכתוב הגהות מתחלפות, אך כמו שהבאתי בפנים כבר השתמשו הסופרים במטבע זו.

3 הפעיל עבר זה נתן ר"י חיוג, ואחריו אחרים המובאים בפנים.

4 יש חֹשבים זה לעתיד קל, כמבואר למעלה.