לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אוֹץ

*1, ת"ז, לנק' אוֹצָה, מ"ר אוֹצִים, אוצוֹת, -- א) בדבר המקיף לדבר, כשהוא קצת צר ודחוק על המוקף. fest gedrängt; serré; firmly pressed: טבעת אוצה, לאמר מכֻונת ממש להאצבע ויושבת עליו חזק: והאגד שעל גבי המכה והקשקשים שעל גבי השבר והשירים והנזמים והקטלאות והטבעות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין תוספתא מקוא' ו ח. שירים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינן חיבור (שם כלים ב"מ ט ה). -- ב) קרוב וצפוף זה לזה, dicht; épais; close: סלין של גת ושל בד אוצין צריך לחטחט ורפין צריך לנער (תוספתא מקוא' ז ב). 


1 משק' טוב טובים. עי' הערה לשורש אוץ