לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אִוְשָׁה

° 1, ש"נ, מ"ר אֲוָשׁוֹת שאון וקול המיה של המון עם, של הרוח וכדומה, Geräusch; bruit; noise: (יום) שני וחמישי שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן כתקנת עזרא שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין (רש"י תענ' ח:).   והשתמשו בפרט הסופרים החדשים לקול שאון הרוח: אִוְשַׁת הרוח, וכן השתמשו כבר גם בהפעל אָוַשׁ הרוח.


1 בארמ' אוושא: הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וכו' חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא (ברכ' נח.), הלכו כל העולם לקבל פני המלך עבר החיל הראשון שמעו קול שאון.  ואולי אפשר לדמות לו בערב' ההמונ' טַוְשָׁא, עַוְשָא, קול שאון ומהומה.  – והפעל: אדהכי נשב זיקא ואווש ביני קני (ב"מ פו.).  בינתים נשב רוח וְאָוַשׁ בין הקנים. האי  ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא וכו' והאי דאוושא זיקא דביני ביני הוא (חול' מו:), זו הריאה שאָוְשָׁה אם ידענו מהיכן אָוְשָׁה וכו' ומה שאָוַשׁ הרוח שבין שני הקרומים הוא.  – ולקול חברת אנשים רבים:  איידי דאוושו כ"ע לא שמעי (ברכ' נ.), על ידי שאָוְשׁוּ כל העולם לא שמעו את הברכה. – אָוְשׁוּ על פלוני, התלוננו בקול מפני לא רצון ותמיהה: ויתיב רב המנונא וקאמר כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע אווש עליה כולי עלמא דשביק ארעא הוא דירתי ליה בניה דלא שביק ארעא לא ירתי ליה בניה (כתוב' נ:), וישב רב המנונא ואמר וכו' אָוַשׁ עליו כל העולם מי שמניח קרקע בניו יורשים אותו ומי שאינו מניח קרקע אין בניו יורשים אותו?.  – אָוַשׁ הדבר, עשה שאון, התפרסם: דאי אמרת נותנן לחבירו וחבירו לחבירו אוושא מלתא (ערוב' צז:).  כיון דבלילי' בעי גברי יתירי ובעי מדוכרי דנורא אוושא מילתא (מו"ק יב:), כיון שבלילה צריך יתר אנשים וצריך אבוקות של אור יֶאֱוַשׁ הדבר.  – ובהשאלה, היה רב הכמות: הלין משום דאוושו ליה מפרש ההוא דפתח ברישא (נדר' ב:), הללו ויש נוחלים ומנחילים, נוחלים ולא מנחילים וכו', משום שאָוְשׁוּ מפרש ההוא שפתח בראשנה.  והא במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה דלא אוושא וקתני יוצא גמל (שם).  אלא (לכן בברכות של ר"ה ויוה"כ שליח צבור מוציא את הרבים) משום דאוושי ברכות (ר"ה לה.).