לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אֵזֹבְיוֹן

* 1, ש"ז. – צמח עז הריח ממשפחת השָפיים, ממין האזוב, griech Lavendel; lavande grecque (Lava. stoechos):  אין אוכלין איזביון2 בשבת לפי שאינו מאכל בריאים (שבת יד ג).  לא יאכל דברים שאינן מאכל בריאים כגון אזוביון ופיאה (רמב"ם שבת כא כא).  – ואמר הפיטן:  נשפיל (הלב) כְּאֶזָבְיוֹן, על כל עווי נעשה ענוי נסדיר ודוי נכשיר כליון (אדון עליון, הושע"ר, אילת השחר).


1 דומה למשקל אַפִּרְיוֹן, אבל רוב החכמים סֹברים כי אפריון מלה זרה. -

2 כך, במלה אחת, גרסת הספרים במקום המובא בפנים, וכן בירוש' דפוס וינציה, ובערוך ערך אברתא וערך אזביון, וכך כתובה מלה זו בהלכות שבת להרמב"ם, וכן במשנה עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם בכ"י ברלין, ונקוד אֵזִבְיוֹן.  וכן במשנה שבמשניות דפוס פיזרא גורס אזביון (ד"ס) במלה אחת, וברי"ף איזובין.  ובמשניות ברוב הדפוסים כתיב אזוב יון בשתי מלים, וכן נזכר אזוב יון בפרוש בשתי מלים במשנה (פרה יא ו,  נגע' יד ו), ושם רגלים לדבר כי הכונה היא לאזוב הבא מיון, כמו אזוב כוחלי וכו' הנזכרים שם אחריו.  מ"מ אין לדחות גרסת אֵזוֹבְיוֹן המוחזקת על פי ספרים רבים.  והנה הערוך והנמשכים אחריו לוי וקוה' פרשו אזביוּן שומשוק, עפ"י דעתו של רב פפי בגמ' (שם קט:).  אבל באמת רב פפי פרש כך את השם אזוב שבתורה ולא אזביון (רש"י שם: שומשוק הוא אזוב דאוריתא).  והרמב"ם בפרוש המשנה תרגם אזביון אסטוחודוס (כפי ההגהה הנכונה של כתר כהונה), והוא הרשום בפנים.