לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אַבּוּל

*1, אֲבוּל, ש"ז, מ"ר אַבּולִים, אַבּוּלֵי, אֲבוּלִים, אֲבוּלֵי, – מבוי מפולש מקורה ומלמעלה בנינים, משער העיר פנימה, ;gewölbter Gang; passage vôuté : אין חולקין את אבולים2 עד שיהא בה כדי שיעור לזה וכדי שיעור לזה (תוספתא ב"מ יא י). הלכו כל האבולים עד מגדל צבעים ומתו שם (מד"ר רות א ה).


1 באשורית אַבּוּל, שער העיר (מוס' ארנ', מלון אשורי), וכן בארמ' וסורית.  – דלמן: אֲבוּל, אך אשכנזים וספרדים קוראים אבּוּל, וכן לפי הסורית.  –

2 כן בנוסחא' הישנות, ובצוק' איבולים.  ופרש ר"ח בגמ' עירוב ו': אבולי מבוי, וכן נראה בפרט מהמאמר במד"ר רות המובא בפנים.