*, אחד מצרופי אותיות האלפבית, שנהגו בהם לפנים מקריאי דרדקים, ובעלי האגדה השתמשו בהם לפעמים לדרשותיהם: אחס  בט״ע גי"ף אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף (שבת קד.).  אח"ס בט"ע אל תקרי אחס אלא איחוס ואין איחוס אלא לשון רחמים לשון תחנונים וכו' מלמד שאמר הקב"ה למה"ש אני בעצמי אחוס על ישראל (שבת קד.).  — ושם בגמ' שבת שאר הצרופים:  דכ"צ הל"ק, ומ"ר, ז"נ ש"ת.

׳