לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אִטְנִי

* 1, איטני, ש"ז, מ"ר אִטְנִים, – תיבה קטנה, בית, נרתק, וכדומה, Besteck; etui; etwee: כיצד עושין לו (להשמיר שהיה מבקע כל דבר) כורכין אותו במוכין של צמר ונותנין אותו בתוך איטני של עופרת מלא סובין של שעורים (תוספתא סוט' יה ב).  במה משמרין אותו (את השמיר) כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני2 של אבר מלאה סובי שעורין (סוט'  מח:).


1 משקל מִשְעִי.  ועל כרכנו אנו צריכים לקבל משקל פִעְלִי לשמות דברים בלשוננו מפני שמצאנו מִשְעִי, שֶכְוִי, ואעפ"י שיש מפקפקים במשעי אם זוהי הנוסחה האמתית וגם שכוי לא נתברר היטב ענינו, אך להלשון העקר הוא הנוסחה שיש לנו, כי לשוננו עתה בנויה על התנ"ך כמו שהוא ומה שיש בו בעברית הוא עברית.  וכבר כל גאוני לשוננו החליטו משעי לשם דבר, עי' ערך משעי, וכן השתמשו בספרותנו החדשה. – ומקור השם לא נתברר.  לוי גוזרי מן טני, וקוהוט מן אודנא בסורית או תון בפרסית.  אך לכ"ז אין רגלים.  ס' פרנקל (Aram. Fremdw. 76) סובר כי זו מלה שאולה מיונ', וצורתה מעידה אמנם קצת על זרותה, אך לא מצא גם פרנקל מאיזו מלה יונ' לקוחה זו.  

2 כך גרסת ספרי הגמ' והתוספתא.  וגרסת הערוך  – בטני.  ופרש"י איטני גובתא משא בלע"ז.  והגיה לנדא קש"א ולועז hâsse, וצ"ל châsse.  וקוהוט הגיה manche, במש' נוד, והגיה עוד קופסא במקום גופתא.