לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אֶבַח

° 1, ש"ז, מ"ר אֲבָחִים, אִבְחֵי, — ברק להב החרב, וחרב מרוטה, מחֻדדה, Schwert; glaive; sword: וישתמשו בהשם הזה במליצה, בדבור הנשגב: בזבח אם נינו שוסה, חרב יד תסיר אבח (רסע"ג, עבודה). בתק מריקי אבח מתער, יהירים המלטשים תותח ותער (ר"י בן אביתור, נעילה, מחזור תלמסן). גמול נמלט מאבח נשחז, בפשטו צוארו דמו לא נפחז (רשב"ג, אז בהר המור). עמוד נא אבי וקשור הטבח, פן אגור מפני האבח (שם). מאכלת שנונה מרוטה לטבח, נדנה נתן מלהבעיתו באבח (ר' מאיר בר"י, סליח' ב' עי"ת, אל הר המור). חנניה וחבריו מסרו נפשם לאבח, רבי עקיבא וחבריו בעלי הטבח, כורתי בריתי עלי זבח (יעקב בן הלל, סליח' כ' סיון, שלומי אמוני). חרבו שלף אויב עלינו לטבח, להיות זוקף עיניו ורואה את האבח (פיוט ר"ה של בני פאס, סדור אהבת קדמונים). שאונם (של צבאות אוליפרני) נכנע ותברח רוחם, שחחו וחגרו בפחד אֶבְחָם (יוסף ב"ר שלמה, שבת חנכה, אודך כי אנפת). — ונרדף לטבח: חרבו שלף אויב עלינו לאבח, להיות עוללים ויונקים מוכנים לטבח (סליח' י"ז בתמוז, אתאנו לך). — ומ"ר: לאמותם נואמים הננו נשחטים ונטבחים, בהקדישם לטבח והתיקום לַאֲבָחִים (קינ' לת"ב, אמרתי שעו מני).


1 יצירת הפיטנים מן אבחה שלקמן.