לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אָיַב

1 פ"י, עתיד אֶאֱיַב, צווי אֲיַב, – אָיַב את פלוני, היה לו לאויב, התנהג עמו כעם אויב, jem. befeinden; être ennemi de qqn.; be enemy to: אם שמע תשמע בקלי ועשית כל אשר אדבר וְאָיַבְתִּי את איביך וצרתי את צרריך (שמות כג כב).  ויהי שאול אֹיֵב את דוד כל הימים (ש"א יח כט). – וקרא המשורר: יונה איך תדמי כי אֲיַבְתִּיךְ (ר"י ב' סכות, קרוב' ארגיל).   – ואמר המשורר: אֲיַב דודים אשר טובם כחדק וישר שבכלם ממסוכה (ר"מ בן עזרא, תרשיש ו).

– ועת' לא יֶאֳיֹב (מוס' השכ', ורשא תרצה).  ויאייבך (משא גי חזיון מרב בנימין, מא).

– נפע' נֶאֱיַב, יאָיֵב: הלבעבור זאת יֵאָיֵב האוהב וחוק המוסר להשיב לשואלו דבר יופר (ש' בלוך, אוצה"ס ד).

– פע' אִיֵּב: חיבני וְאִיְּבַנִי2 אזי בירח תמוז (סליחו' י"ז תמוז, אמרר בבכי).


1 באשורית אַיבו ר"ל אויב.

2 כך נקוֹד בסדור עבוד' ישראל ואעפ"י שאפשר לאמר גם אָיְבַנִי בקל, מ"מ אולי באמת רצה הפיטן אִיְבֵנִּי כדי לזווגו עם חִיְבַנִּי.