לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אֵיבָה

1, ש"נ, רגש האויב לאויבו, Feindschaft; inimitié; enmity  : ואֵיבָה אשית בינך (בין הנחש) ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב (בראש' ג יה).  או בְאֵיבָה הכהו (הרוצח) בידו וימת (במד' לה כא).  ואם בפתע בלא אֵיבָה הדפו (שם שם כב).  שונא כל שלא דבר עמו ג' ימים באיבה (סנה' ג ה).  א"ר ישמעאל ומה אם לעשות שלום בין איש לאשתו אמר המקום שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים ספרי מינין שמטילין איבה ותחרות וקנאה בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ"ו (תוספתא שבת יג ה).  —  וסמי' יען היות לך אֵיבַת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב (יחזק' לה ה).  — ומ"ר ולא תטור אֵיבוֹת ולא תשאל אובות (ר"ש בן גבירול, אזהרות).  —  ועי' שנאה השיכים. -  [ב] °כנוי למלאך הממונה על אחד מפתחי היכלי הגיהנם ולהיכל זה בעצמו:  בהיכל זה (היכל הנקרא שאול]) יש פתח אחד ועליו ממונה אחד ושמו איבה והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם על שמו נקרא ההיכל הזה איבה (ראשי' חכמה יג כח).


1 מן פעל אָיב.