לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

רוצים לעזור? כתבו אלינו!

אֵימָתָה

1, ש"נ, – כמו אימה גדולה: אז (כששמעו פלאי יציאת מצרים) נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען תפל עליהם אֵימָתָה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן (שמות יה יה-יו). 


1 כמו ישוּעָתה, מזִמָתה, סוּכָתה, צרָתה, ומלעיל. והנה בכל אלה אמרו המדקדקים הקדמונים כי נכפל בו סי' הנקבה, וברבם יתכן ש\ה לנחץ והגדלה, אך אין מקום לכונה זו בהמלה ישועתה (תהל' ג ג, יונה ב י). והמדקדקים החדשים אמרו בכל המלים האלה כי התנועה  -ָה הנוספה בהן היא  שארית סי' יחס הפעול הקדום שנשאר עדין בער' בשמות אַן, ונתקצר בעבר' ונהי' -ָה, וכאשר פסק מנהג יחס הפעול בלשון נשמרו קצת מלים בהוספ' סי' ההוא וע"י סגולת שכחת הלשון הוראתם הקדומה השתמשה בהם ביחס הישר. וכן בלשון הערבית בהספרות המאוחרת מצוי הוא שיבואו שמות בסוף של יחס הפעול -אן במקום שצריך לבוא יחס הישר (שפיטה סי' עו). וגם בלשונות החדשות שנולדו מהלשון היונית והרומית הרבה שמות שלהם נסתעפו לא מיחס הישר של השם ההוא בלשון הקדומה אלא מיחס הפעול.