לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אִכּוּל

*, ש"ז, א) אכילת האש, שרפה,   das Verzehren; combustion: איכול אברים (ירוש' ברכ' ד ז:). איכול בראש המזבח (שם סוטה ג יט:).  – ב) כמו עִכּוּל,  Verdauung; digestion : וכמה הוא אכול כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה (הלכ' גדול הילד' סה סח). – ג) °עקיצה תחת עור הגוף המוליד תשוקה לגרר ולחכך,  Jucken; démangeaison; itching : אותות כאב הראש שבסבת תולעת שיהיה אכול חזק ובאשת ריח (קאנון ג א ב ז). ויקרה עמהם אכול רב מתערובת דם רב (מאיר אלדבי, ש"א ד א). – ד) °שחין, שאכל הבשר סביב: יתרחב (השחין) ויתפשט במה שהוא מסביבותיו מן הכאב עד שיאכל האבר הבריא הנלוה אל האיבר העלול והעלה הזאת יאָמר לה איכול. האיכול הוא שחין אוכל מעמקו (פרקי משה, כג).