לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,
שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

אָלוּחַ

°1, ת"ז, מ"ר אֲלוּחִים, — טמא, נתעב, ובהרחבה למגן שנטמא ונגעל ע"י ידים טמאות של אויב:  שמנה מאות מגנים בערב אלוחים (ר"א קליר, אם תאכלנה). — ולמלאך וכדומה:  מה יענה מלאך צחון נתעב וְאָלוּחַ (אלי' בר שמע', אנא חטא, שחר' יוה"כ).


1 מן אלח.  ויש לפקפק אם נכון השמוש הזה בפעול במקום נאלח.