1 שרש שמי, ובכל הלשונות זולתי הערבית, במשמע' אחת. באשורית אַבְנֻ, בכנעני' אבן, בכלל וגם במשמ' ציון על קבר; מצוי הרבה בהכתבות הכנעניות והפוניות: טנא אבן לאחתי מלכת בת בעמלך (לידזברסקי, הכתבות השמיות, הפוניות החדש' סו). וכן עוד הרבה. -- בארמ' וסורית אבנא. באתפאי' אֶבן. --רק בערבית משמש שרש זה במשמעות אחרת.