°, ש"נ, – שה"פ מן הִקְשִׁיב:  כמו החולים שהם מקשיבים לקול הרופא הקשבה יתירה ואינם עושים ממה שצוה אותם דבר (המעל' לרש"ט פלקיירא ג).  שבשאר חלקי המאמר לפעמים אנו עושים מה שנעשה בפתיחה מן ההתלמדות והחבוב וההקשבה ואומר לדיינים שיטו אזניהם לשמוע (נופת צופים א ז).  מה שאצטרך להכביד תשמע הקשבה כוללת שתי אזנים וכו' והנה ברטיית האוזן אשר היא ההקשבה לדברי תורתי תעלה ארוכת כל חולי וכל מכת חטא ועון כי תשמע ותהי נפשך (ר''מ אלשיך, משלי ד כ–כא).