1 בלשון סורית אדש, והשם אדש, אדשותא, פרושם שתיקה ולא התפעלות.  ובארמ': ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה (סנה' ז.).  לאמר, אשרי השומע (חרפתו, קללתו)  ואֹדֵשׁ, ואינו  שׂם לבו, ואינו מתפעל.  והר"ש ורש"י: אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך, ואדיש כמו דדש דש. - סבא סבא אכול ואדיש (ירוש' פאה א יה ג), זקן זקן, אכֹל וְאֶדשׁ, ולא יכפת לך שום דבר אחר.  נראה כי הכונה בהפעל אדש איננה שתיקה פשוטה, שלזה משמשות מלים אחרות כ"א שקט הרוח שאינו מתפעל ואיננו חושש למה שהוא רואה ושומע.  ועל סמך זה בניתי שני השמות אדיש ואדישות, עי'  במקומם.