לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

רוצים לעזור? כתבו אלינו!

זְכִירָה

 *, ש"נ, — א) שה"פ מן זָכַר: ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מה זכירה נזכר לו שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא היה יודע ושתק (מד"ר בראש' נא). ויזכור אלהים את רחל מה זכירה זכר לה שתיקתה לאחותה בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת (שם עג). — ב) °בפרט, כח הנפשי לזכֹר הדברים: הזכירה ממנה טבעית ממנה מלאכותית הטבעית היא כח תקוע בנפשו עם מחשבה וכו' אשר בו נזכור הדברים הדמיוניים והשכליים והמלאכותית היא אשר תקוים מצד המלאכה וההרגל במדרגת מה שנמצא מהדברים הטבעיים וכו' שזאת הזכירה המלאכותית תעשה באמצעות המקומות והצורות (נופת צופים א יג).  הא' ידיעת הדבר ההוא בלי הפסק והב' הידיעה בהם (בהדברים) אחר ההפסק וזה יקרא זכירה וההפסק יקרא שכחה וכשהדבר ההוא אינו נזכר מעצמו אלא אחר המחשבה בו והבקשה לזכרו  יקרא הזדכרות (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י 7). אדם אין בארץ חכם או סוחר או בעל מלאכה אשר לא תאוה נפשו להיות לו זכירה חזקה מאד כי היא במעשים בכל יום תרחיק ממנו הנזק ותקרב לנו התועלת (א' מודינא, לב האריה א א). אל יקחך לבך להתפתות לבקש מנוח אשר ייטב לך זכירתך ע"י פסוקים קמיעים השבעות ולחשים (שם ה).