לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

רוצים לעזור? כתבו אלינו!

זַכְרָן

*, ש"ז, — מי שכח הזכירה שלו חזק: חכם בדרכיו כונס וזכרן מרבה להשיב (דא"ז ג). ואל בינתך אל תשען לומר חכם גדול אני וזכרן (רש"י שבת קמז:).  מואס בגדולה ושונא השררה מיושב זכרן מודה רב בשת (חו"ה, הפרישות ד). דימה האיש הזכרן שיזכור כל מה שישמע ולא יבדיל בין האמת והשקר לספוג (רמב"ם אבות ה טו). וימצא זה ברוחב הלב וזכרן מאד (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ה). ואם שני תלמידים ואין לנו להספיק לשניהם נקדים הזכרן אעפ"י שהוא קשה לשמוע אל השכחן אעפ"י  שהוא ממהר לשמוע (רשב"צ דוראן, מג"א ה יג). ולכן היו האנשים אשר מזג מוחם המזג הזה (מזג היבש)  זכרנים טובים כי טוב הזכרנות יהיה מהשארות רושם הצורה הנזקקת בכח המדמה (שם). וזקן שלא גבר על מזגו הטבעי הליחה המקרית יהא זכרן וכו' ולפיכך ימצא במקצת הזקנים זכרן ולא שמרן (מ' אלדבי, ש"א ד א). בן אחותי מתפאר היותו זכרן אשר מעודו ראיתי לא שכח לעולם דבר ראהו או מפי אחר שמעהו (עמנ', מחב' יח). והיה בנערותו פקח וזכרן עצום (ר"י עמדין, גת דרוכה). ימצא במקצת הזקנים זכרן (נזכר אחר ששכח) ולא שמרן (הוא בעל זכרון רצוף) אבל הנערים ימצא בהם השמור יותר מהזכר (הוא, מגדל עז קי). וידוע שהוא היה זכרן גדול יותר מאנשי ביתו (זכרון טוב, מעש' ל). - ומשל: שקרן צריך שיהיה זכרן (קובץ מכת' של Wagenseil  370).