לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

רוצים לעזור? כתבו אלינו!

אֹהֶל

אֹהֶל1, ש"ז, סמי' אֹהֶל, בכנ' אָהֳלִי1 אָהֳלְךָ, אָהֳלֵךְ, אָהֳלוֹ, וכו', מ"ר אֹהָלִים, אָהֳלִים, אֹהָלַי, אֹהָלֶיךָ, אָהֳלֵיכֶם, אֹהָלָיו, אָהֳלֵיהֶם, סמי' אָהֳלֵי, - ועם ה המקום בסוף אֹהֱלָה, - דירה שאפשר להעתיק ממקום למקום עשויה מיריעות בד או צמר או עורות מתוחים ומחֻברים במיתרים ע"י יתדות תקועים בקרקע, ישבו בה שוכני המדברות, עוברי ארח וכדומה,Zelt; tente; tent: הוא (יבל) היה אבי ישב אֹהֶל ומקנה בראש' ד כ. והוא (אברהם) ישב פתח הָאֹֹהֶל כחם היום שם יח א. ועשית יריעת עזים לְאֹהֶל על המשכן שמות כו ז. יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לְאָהֳלִי איוב יט יב.  אגורה בְאָהָלְךָ עולמים אחסה בסתר כנפיך תהל' סא ס.  הרחיבי מקום אָהֳלֵךְ ויריעות משכנותיך יטו אל תחשׂכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי כי ימין ושמאול תפרצי ישע' נד ב-ג.  — ומ"ר: וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר וְאֹהָלִים בראש' יג ה.  באנו אל מחנה ארם והנה אין שם איש וקול אדם כי אם הסוס אסור והחמור אסור וְאֹהָלִים כאשר המה מ"ב ז י. ויעל גדעון דרך השכוני בָאֳהָלִים מקדם לנבח ויגבהה שופט' ח יא.  ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך בָאֳהָלִים כימי מועד הוש' יב י.  יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי בָּאֳהָלִים תשבו כל ימיכם ירמ' לה ו-ז.  שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאום שֻדדו אֹהָלַי רגע יריעתי שם ד כ.  מה טבו אֹהָלֶיךָ יעקב משכנתיך ישראל במד' כד ה.  לך אמר להם (לישראל) שובו לכם לְאָהֳלֵיכֶם דבר' ה כז.  ועתה פנו ולכו לכם לְאָהֳלֵיכֶם אל ארץ אחזתכם יהוש' כב ד.  ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אָהֳלֵיהֶם במד' יו כז. ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אָהֳלֵיהֶם יהוש' כב ו.  ואת כל איש ישראל שלח (גדעון) איש לְאֹהָלָיו שופט' ז ח.  — וסמי': סורו נא מעל אָהֳלֵי האנשים הרשעים האלה במד' יו כו.  — ועם ה המקום: וימהר אברהם הָאֹהֱלָה אל שרה (בראש' יח ו .  וישלח יהושע מלאכים וירצו הָאֹהֱלָה יהוש' ז כב.  — ומלרע: ויבאה יצחק (את רבקה) הָאֹהֱלָה שרה אמו בראש' כד סז.  — והפעלים המשמשים להקמת האהל במקומו, נטה, נטע, תקע: ויקן (יעקב) את חלקת השדה אשר נטה שם אָהֳלוֹ בראש' לג יט.  אָהֳלִי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נֹטה עוד אָהֳלִי ומקים יריעותי ירמ' י כ.  ויטע אָהֳלֵי אפדנו בין ימים להר צבי קדש דני' יא מה.  — ובתלמ': הנוטע אוהלין בשבת ירוש' שבת כ יז ג.  שנוטעין אוהלין בתחילה ביום טוב שם.  ויעקב תקע את אָהֳלוֹ בהר בראש' לא כה.  אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אֹהָלִים סביב ירמ' ו ג.  — ישֵב אֹהֶל, אדם תם אוהב לשבת תמיד בבית: ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישֵׁב אֹהָלִים בראש' כה כז.  — ודבור: לאהליך ישראל! לאמר שכל איש ישוב למקומו, שלא ישעה עוד בדבר הזה: וישבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לְאֹהָלֶיךָ ישראל מ"א יב יו.  — ובהשאלה למקום משכנו של אדם יהי מה שיהיה: והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת בְּאֹהֶל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק ישע' יו ה. בְּאֹהֶל בת ציון שפך כאש חמתו איכה ב ד.  כה אמר יי' הנני שב שבות אָהֳלֵי יעקוב ומשכנותיו ארחם ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב ירמ' ל יח.  — ולהמחסה והבטחון: כי יצפנני (אלהים) בסכֹה ביום רעה יסתרני בסתר אָהֳלוֹ תהל' כז ה.  — אֹהֶל מוֹעֵד, שבו היה הארון והלוחות במסעי ישראל במדבר ואהלו של משה: פתח אֹהֶל מועד לפני יי' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם שמות כב מב.  ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אֹהֶל מוֹעֵד והיה כל מבקש יי' יצא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אשר מחוץ למחנה שם לג ז.  — °ומשל: בהיכלי שן קנאה מצאה לה קן ומאהל דל כל און יחדל א' מפו, אהב"צ ט

*אֲהִילָה, *אָהֵל, כמו אֹהל.  — אֹהֶל מוֹעֵד, משכן הקדש של ישראל במדבר.  — *אָהֳלוֹת, אהילות, שם לאחד מחלקי המשנה.  — אָהֳלִיֶּה, מחנה אהלים.

°בַּדּוּיִים, יושבי אהל.  — בַּטּוּחָה, אֹהל.

חִפָּה, יריעה שטוחה על ארבעה בדים.

טִירָה, כפר של אהלים.

יְרִיעָה, כל אחד מחתיכות הארג שהאהל מחֻבר מהם.  — יָתֵד, כעין מסמר של עץ יתחבוהו באדמה ויקשרו בו המיתרים של האהל למען יעמד מחֻבר להקרקע.

*כִּלָּה, על המטה.

מַחֲסֶה, מקום שיחסו בו.  — מֵיתָר, מֵיתָרִים, החבלים יקשרו בהם את היריעות להיתדות.  — מְלוּנָה, אהל קטן בגן לשמירה.  — מָסָךְ, יריעת עור וכדומה שיפרשוהו על איזה דבר לסככו.  — מָתַח, פרש ומשך היריעות במיתריהן.

נָטָה אֹהֶל, הקים אותו באיזהמקום, וכן יאמרו נָטַע.  — נָסַח, עקר.  — נִסֵּחַ, נעקר האהל ממקומו.

סֻכָּה, כעין אהל מסֻכך בענפים, נצרים, וכדומה.  חַג הַסֻּכּוֹת.

צָעַן, הלך האהל, ממקומו.  — *צָרִיף, מין אהל של נצרים, רחב מלמטה והולך וצר לראשו.

*שׁוֹמִירָה, אהל קטן נטוי בשדה, בכרם, לשמור על התבואה.

תָּקַע, היתדות, תחב, נעץ אותם בארץ לתקוע אהלו.

 


1 עי' הערה הקודמת. ובדבר שני הרבויים אֳהָלִים ואֹהָלִים, והרבוי בכנויים אֹהָלַי, אֹהָלֶיךָ וכו', ריב"ג ורד"ק סֹברים כי אֹהָלִים, אֹהָלַי, וכו',  הוא מן נפרד אֹהָל שהיה נהוג בלשון.  ולפי עדות המדקדקים הקדמונים הקריאה המקֻבלה היא א בקמץ רחב, אמר ר' חיוג וז"ל: דע כי סמיכות תואר וחבריו וכו' ואם יסמך אל שם מכונה יהיה הראשון קמץ גדול ויפול הוו ויהיה הקבוץ (ר"ל קמץ קטן) על השני שהוא עין השם וכו' כמו תָאְרוֹ וכו' וקובץ השני והוא האלף וכו' והראשון יהיה בקמץ גדול וכו' אָהֳלוֹ. ע"כ.  וכן ריב"ג (הרקמה, שער לה).: שכל אות שיהיה דינה להיותה חטף ואחריה אות גרונית שהם (העברים) מעתיקים החטפות אל האות הגרונית ומנקדים האות אשר העתקה החטפות ממנה בקמץ גדול כמו מה תָּאֳרוֹ וכו'. ע"כ.  ורד"ק  (מכלול, דה"ש, משק' פֹעֶל): ובאֹהֶל וכדומה לו שעין הפעל שלו גרונית ישוב הקמץ חטף שהוא בפ"א הפעל תחת עין הפעל ויקרא פא הפעל בקמץ רחב כמו אָהֳלֵי וכו' לְאָהֳלֵיהֶם וכו' בְּאָהֳלְךָ. ע"כ.  וכן הקריאה המקֻבלה של הספרדים.  אבל המדקדקים החדשים ובפרט קניג (א' דף  104 וגו') וקויץ דחו קריאה זו והחליטו כי צריך לקרא אָהֳלֵי אלף בקמץ חטף מפני שהוא במקום חולם ועי' הערה לערך אֹהב אָהֳבִים, שאעפ"י שקמץ האלף עפ"י תולדתו הוא קמץ חטף, והוא בא במקום קֻבץ שקראו קודם אֻהלי, אעפי"כ אין לדחות את הקריאה המקֻבלה ואפשר שהיא מסורה אמתית מימי חיי הלשון, ונשתנה הקול בפי הדוברים מפני סמיכת הקמץ חטף שלאחריה תחת האות הגרונית.