1 כך נקדו לוי, ע"מ כוֹכָב, עוֹלָם, בוקשד' וכשתלי אוּלר, וכך במשנ' מנֻק' כ"י פרמה.  וצ"ד אַלֵר.  דיסו' אֻלר, קוה' אֶוּלַר.  מקור המלה לא ידוע.  לוי בסמכו על נוסח' משֻבשה בהערוך, שחותרין בו, במקום שחותכין בו, חפץ לגזר אולר מן מלה יונית אורוססו ωσσύρό, אבל כבר העיר דר' פלישר כמה רחוקה השערה זו, ויחליט כי זאת המלה היא אחת מהמלים הרבות, שנשתרשו בלשון היהודים בזמן המשנה, שאין לעמד על מוצאן.  יסטרוב גזרו מן ילד.  קרויס חפש לו מקור אחר ביונית, אך כבר דחה לֶו (הער' לקרויס) את כל ההשערות הללו והעיר כי בפרושי הדברים והכלים היותר בני סמך הם הגאונים.

2 גרס' ספרי הדפוס, וכן משניות עם גוף פרוש הרמב"ם, וכן הערוך, וכן כ"י פרמה.  והביא הערוך שני פרושים האחד שהוא עץ שקוצצים עליו הקולמוס, והוא פרושו של רה"ג, אך גרסתו היא אולד בדלת.  והפרוש השני שהוא כלי שמשפים בו ראש הקולמוס, וכן פרש הרמב"ם בפרוש המשנה שלו, כתב וז"ל: אולר אלמקט' והו אלה תקטע בהא אטראף אלאקלאם (תרגום דרנבורג: אולר הוא סכין קטן והוא כלי יחתכו בו קצוות הקולמסים).  והשתמש בו הרמב"ם במשמעה זו בספרו משנה תורה.  ומ"מ אין לדחות פרושו של רב האי גאון שמפיו אנו חיים בפרושי מלים רבות שמסר לנו כמו שקבל מרבותיו.  אפס, בהיות שגרסתו היא אולד בדלת, וגם בתוספתא הוצ' צוק"מ כך הגרסה, וכך במשנ' עם גוף פרוש הרמב"ם כ"י ברלין, יש לקבל מלה זו כשֵׁם בפני עצמו להכלי שזכר הגאון והמצוי באמת בארצות המזרח במקום שמשתמשים עוד בקולמסים של קנה, ועי' למעלה ערך אולד.