1 בארמ' אַטְבָא.  כך נקדוה צמ"ד, מער' המערכ', בוקשד' וכשתלי.  לוי אַטְבָּא. ולא נתברר מקור מלה זו. לוי סמך על הנוסחה של הספרים שלנו שגורסים אטבעי במקום אטבי של הערך שלאחרי זה, והחליט כי מלה אטבא זו כמו אטבי שלקמן נגזרה מן טבע. אך זו גרסה משבשת, עי' הערה לערך שאחרי זה, ועוד שאין כל דמיון בין טבעת ובין הכלי שקראו בשם אטבא שלנו. וקוה' נקד אֲטִבָּא והביא לה דמיון מלשון פרסית תאבה, שמשמעתו, לפי עדותו, מחַלֵק. ואינני רואה איזה יחס יש בין צבת קטנה ובין משמעת מחַלֵּק. והנה לא נמצא משקל עברי ממלה זו בכל ספרותנו, ונוכל לשקלה בשני המשקלים העברים פֶעֶל ופָעָל שהמשקל הארמי פעלא מכונת נגדם, כמו אֶבן אבנא, אָבָק אבקא, וכדומה. 

2 בארמי': (צריך להניח ריוח למעלה ולמטה במזוזה) כמלא אטבא דספרא (מנחו' לה.  – כמלא אטב הסופרים). ופרש הערוך: עץ שאוחזין בו הקלף שלא יתהפך וקורין אותו בלעז מורד קלא. ע"כ. והעיר קוה' שהיא באיט' morsacolo. ובעה"ק דפוס קראקא לעז באשכנזית טענטהאלץ וי"א צווענגלכין. והביא גם בוקשד' לעז זה. רש"י פה: עץ סדוק הנושך דפי קונטרוס שלא יכפלו. וכן רשי שבת צח: אטבא דספרי האמור במנחות והיא גלואון בלעז שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרוס. ע"כ. ואין ספק בדבר כי היה אצלם פרוש זה בקבלה, ואין לפקפק בו.