— קל לא נמצא.

— נִפע', נוּגֶה, לנק' נוּגָה, מ"ר נוּגִים, נוּגוֹת, —  מי שיש לו תוגה: כל שעריה (של ציון) שוממין כהניה נאנחים בתולותיה נוּגוֹת והיא מר לה (איכ' א ד).  נוּגֵי1 ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה (צפנ' ג יח). 

— הִפע', הוֹגָה, — גרם לו תוגה:  הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוֹגָה יי' ביום חרון אפו (איכ' א יב).  כי לא יזנח לעולם אדני כי אם הוֹגָה ורחם כרב חסדו (שם ג לב-לג).  ושמתיה ביד מוֹגַיִךְ2 אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה (ישע' יא כג).

— פע', יִגָּה, — כמו הוֹגָה:  כי לא ענה מלבו וַיַּגֶּה3 בני איש (איכ' ג לג).