ש"ז, מ"ר כְּזָבִים, כִּזְבֵיהֶם, — לא אמת, ובפרט שאין פיו של המדבֵּר ולבו שוים, Lüge, Falscheit; mensonge, fausseté; lying, falsehood: ותאמר דלילה אל שמשון הנה התלת בי (במה שאמרת כי אם תאסר בשבעה יתרים לחים יחלש כחך) ותדבר אלי כְּזָבִים עתה הגידה נא לי במה תאסר (שופט' יו י).  אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כְּזָבִים ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם (הוש' ז יג-יד).  כי שמנו כָזָב מחסנו ובשקר נסתרנו (ישע' כח יה).  אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כָּזָב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל (הוש' יב ב).  שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כָזָב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית (צפנ' ג יג).  ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כָּזָב ידברו (דני' יא כז).  תאבד דברי כָזָב איש דמים ומרמה יתעב יי' (תהל' ה ז).  אך משאתו יעצו להדיח ירצו כָזָב בפיו יברכו ובקרבם יקללו (שם סב ה).  אל תתאו למטעמותיו (של מושל) והוא לחם כְּזָבִים (משלי כג ג).  — ומצוי במשמ' זו בסהמ"א: והכלל כי כזב יקרא מצד האומר בלבד כשלא יסכימו הפה והלב יחד (העקרים ב כז).  הכזב הפך הנאמנות הוא לדבר דבר או לעשות תועה לרמות ולהונות רעהו (ר"א מודינא, צמח צדיק כג).  — ובמשמ' של שקר פשוט: חזו שוא וקסם כָּזָב האמרים נאם יי' ויי' לא שלחם ויחלו לקים דבר הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כָּזָב אמרתם ואמרים נאם יי' ואני לא דברתי (יחזק' יג ו-ז).  יפיח כְּזָבִים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים (משלי ו יט).  עד שקרים לא ינקה ויפיח כְּזָבִים לא ימלט (שם יט ה).  — ובמדר': זו מלכות הרשעה שמסיתה את העולם ומטעה אותו בכזביה (מד"ר שה"ש, התאנה חנטה).  — ומצוי במשמ' זו בסהמ"א: מי שמשמר עצמו מהכזב מושל בלשונו וימעט חטאו (רשב"ג, מבח' הפנינ', מצות החכם לבנו).  ראשונה תרחיקהו (את הילד) מן הכזב כי אין בכל המדות הפחותות מדה פחותה כמו הכזב (שבט יהודה סד).  — ובמשמ' נרדפת לשוא, דבר שאין בו ממש: תאהבון ריק תבקשו כָזָב (תהל' ד ג).  אך הבל בני אדם כָּזָב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד (שם סב י).  — וכנוי לע"ז וכדומה: על מאסם את תורת יי' וחקיו לא שמרו ויתעום כִּזְבֵיהֶם אשר הלכו אבותם אחריהם (עמוס ב ד).