1, ש"ז, מ"ר אַיָּלִים, לנק' אַיָּלָה וְאַיֶּלֶת, מ"ר אַיָּלוֹת, – סמי' אַיְלוֹת, שם חיה ארוכת הרגלים קלת המרוץ, בעלת קרנים מסתעפות, Hirsch; cerf; stag: אַיָּל וצבי ויחמור  (דבר' יד  ה).  אז (בצאת ישראל מבבל) ידלג כָּאַיָּל פסח (ישעי' לה  ו).  עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר הָאַיָּלִים  (שה"ש  ב  יז).  היו שריה (של ירושלים) כְּאַיָּלִים לא מצאו מרעה  (איכ'  א  ו).  – ולנק': נפתלי אַיָּלָה שלחה (בראש' מט  כא).  –ואַיֶּלֶת עי' במקומו.  —  ומ"ר: משוה רגלי כָאַיָּלוֹת  (תהל'  יח  לד).  —  וסמי': השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או בְּאַיְלוֹת השדה  (שה"ש ב  ז) .  – וכנוי לאשה יפה: אורבי מחולות אוהבי כלולות חושקי יעלות נושקי איּלוֹת  (בחינ' עולם  יד  יא  יז).

*אַרְזִיל, עֹפר.

יַחְמוּר, ממיני הצבי.

*כּוּי, מין צבי.

עָרַג, יאמר על קול צעקת האיל.  —  עפֶר הקטן של האילה.  —  עַרְזִיל, כמו ארזיל.

*פּצל, קרני האיל מפצילות, מסתעפות כמו ענפי האילן.  —  °פִּצּוּל, כל אחד מסעיפי הקרנים.

°צָהַל, צְהָלָה, קול צעקת האיל.