1, מְשֹׁאָה, ש"נ, – מקום שמם, veröd. Platz; désolation: הערקים ציה אמש שואה וּמְשֹׁאָה (איוב ל ג). להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו להשביע שאה וּמְשׁוֹאָה2 ולהצמיח מצא דשא (איוב לח כו-כז).