1 משק' שֶׂכְוִי, כַּרְתִּי, ועי' הערה לקמן.

2 תרגום השבעים דלג על מלה זו, אם מפני שבאמת לא היתה כתובה בנסחה של בעלי תרגום זה, או מפני סבה אחרת. (רק  בנסחת .Alex: τοῦ χϱιστοῦ. אך כבר העירו חכמי אה"ע כי זה זיוף של הנוצרים בכונה להוכיח מזה ענין הטבילה הנוצרית, עי' Field, Fragmenta Hexaplorum). אך אין ספק בדבר שבנסחה המקֻבלה של ראשוני חכמי התלמוד כבר היתה קבועה כאן מלה, שהיתה לפחות דומה למלה זו, הואיל ועקילס כבר תרגם אותה ביונית σωτηϱίαν, במשמ' ישועה. וכך גם סומכוס. רב הביא כתוב זה כלו (שבת קכט:), ושם באה גם המלה משעי כצורתה, אך מדבריו: "מכאן שרוחצין הולד בשבת", אין ללמוד כלום אם המלה משעי הכתובה כאן בגמר' כך הביאה כבר רב בזו הצורה או אולי הוגהה אח"כ עפ"י הכתיב בנוסחת המקרא המקבּלה בידינו. וכמו"כ אין ללמד כלום מר' עוירא שהביא כתוב זה (סוט' יא:), אעפ"י שגם כאן כתובה המלה משעי כצורתה בנסחה המסורה שלנו של המקרא. רק במה שדרש שם: והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן, אפשר לומר שבהמלה מנקיר התכון ר' עוירא למלה שהיתה כתובה במקום המלה משעי, אלא שאין אנו יכולים להוכיח שזו המלה היתה המלה משעי כצורתה. ת"י: ובמיא לא אשתטיף לאיתנקרא. כך בנסח' הדפוס, אך בכ"י לאיתנקדא, בדלת. אצל ריב"ג שהביא דברי התרגום, הביא הגרסה בריש, ופרש מלה ארמית זו במשמ' נקיון, והביא סיוע לזה מהתלמוד לנקר חצרו. והנה, מתרגומו של יונתן אנו רואים כי גם בנוסחת המקרא שהיתה בידו היה במקום המלה משעי שבנסחאותינו מלה שהוא תרגם במשמ' נקיון, אך צורתה של המלה שהיתה בנסחה שלו אין אנו יודעים בודאות, אם באמת היה כתוב שם משעי או איזו מלה אחרת דומה לזו. המסורה רשמה על מלה זו ל', ר"ל שאין לה חבר בכל המקרא, אבל גם ממנה איננו יודעים מה היתה צורת מלה זו בנוסחה שלהם. העדות הראשונה למלה זו כצורתה אנו מוצאים בהשרשים של ריב"ג, אמר וז"ל: אלמימ ואלשינ ואלעינ לא רחצת למשעי אליא' פיה זאידה ותפשירה עלי שביל אלתנט'יפ ואלתנקיה וכד'לכ קאל פיה אלתרגום וכו' והד'ה אללפט'ה אעני למשעי מג'אנשה ללפט' אלערבי פאנ אלתנט'יפ ענד אלערב יקאל לה תמשׁיע וכו' ויקולונ איצ'א ללאשתנג'א' תמשׁיע ואלאשתנג'א' הו אלתנט'פ במא' או במדר וממא יויד קולנא פי למשעי אנה תנט'פ קולה וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך פהד'ה הי אלתנקיה אלתי כאנת ח'לה מנהא אולא. ע"כ. — ובעבר': היוד בו נוספת ופרושו על דרך הנקיון וכן אמר בו התרגום לאיתנקרא כלומר להתנקות וכו' והמלה הזאת ר"ל למשעי דומה ללשון הערבי כי הנקוי אצל הערב יאמרו לו תמשׁיע וכו' ויאמרו גם לאשתנג'א' (בערב') תמשיע ואשתנג'א' (בערב') הוא ההתנקות במים או בעפר וממה שמחזק מאמרי בלמשעי שהוא נקוי אמרו וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך וזהו הנקוי אשר נעדר אצלה תחלה. — ובאמת, השרש משע مشع בערב' משמש בלשון זו גם במשמ' נרדפה למשמ' אשתנג'א. לשאן אלערב: ואלתמשׁע אלאשתנג'א'. — ואשתנג'א פרש אלאצמעי: משׂח מוצ'ע אלנג'וא וע'שלה. — ובעבר': קנח מקום הטנפת ורחצהו. ומלבד פרוש זה הביא ריב"ג שם עוד פרוש אחר, אמר וז"ל: וקד פשר פי למשעי ללתליינ ואלתרטיב משתק מנ קול אלתרגום ועל שעיעות צוריה ולהד'א אלתצריפ מג'אז ענדנא לולא אנ אלמעני אלאול אקוי ואחשנ, ע"כ, — ובעבר': וכבר פרשו למשעי לרכך ולהחליק, ממה שאמר התרגום שעיעות צואריה וזה הפרוש מתקבל אצלנו אלא שהראשון יותר חזק ויותר נכון. — מנחם חבר משעי עם שעשע. רש"י בפרושו ליחזקאל: למשעי לצחצוח, צחיח הסלע שעיעות כיפא. ע"כ. ובגמ' בשני המקומות שהובאו למעלה: לטוח ולהחליק בשרו (שבת קכט:), להחליק בשר כמו חלקת צואריו שעיעות. רי"ק ורד"ק גזרו מלה זו משרש שוע או שעה ואמרו כי משעי הוא במקום משעֶה, כמו מקנֶה, מרעֶה. ר"י אבן כספי (בפרושו ליחזק' הוצא' לאסט): למשעי היוד ליחס כמו מצרי עברי והטעם להושע ולהמלט ממות ומהרע. וכך בספרו שרשרות כסף, בשרש ישע: ומשקל אחר לא רחצת למשעי כי הרחיצה לילדים היא הצלה לגופם לנקותם מן הטנוף כמפורסם והיוד ליחס ואין תימה כי נפלה היוד משרש כי יש כן למאות. ע"כ. והחדשים, קצתם מביאים פרושי קדמונינו, וקצתם מפקפקים בדיוק הנסחה ואומרים כי הכתוב משֻבש, ומסתיעים בזה בתרגום השבעי' שאין בו שום תרגום למלה זו. אך כבר נזכר למעלה כי תרגומי עקילס וסומכוס מעידים כי בימיהם היתה כאן מלה לפחות דומה להמלה משעי, וכן מעיד על מציאות מלה כאן גם ת"י, וכך המסורה. וכתובה מלה זו במחברת מנחם, ובריב"ג הגויה המלה באותיותיה, ולכן אין אנו רשאים לפוסלה, ולפרושו של ריב"ג יש סיוע מלשון הערב' שעכ"פ השרש משע משמש במשמ' נקיון מטנוף, ורגלים לדבר שזו היתה מלה מיוחדה לענין הרחיצה מטנוף, מדם וכיוצא בו, והכתוב בעצמו מזכיר אח"כ שטיפת הדם. ולמשקל שם זה יש חבר במקרא בשמות עצם פרטים רבים כמו נחבי וכיוצא בזה, וכמו"כ בשם כללי שֶׁכְוִי, לפי הנסחה המסורה, ובמשנה כַּרְתִּי (לפי הגרסה בתלמוד בבלי, אך בנוסח' אחרות כרתה, כרתן). אמנם, כל אלה אינם שמות למֻשג מפשט, אך אפשר בכ"ז שגם למֻשג מפשט היה משקל זה משמש בחיי הלשון ואח"כ נפסק שמושו זה ולא נשאר ממנו אלא השם משעי.