מלת הטעם, בכנ' נֶגְדִּי, נֶגְדְּךָ, נֶגְדֶּךָ, נֶגְדּוֹ, ובהוס'  ָה בסוף נֶגְדָּה, ועם כל״מ כְּנֶגֶד, לְנֶגֶד, מִנֶּגֶד, א‎) נֶגֶד פלוני, לעֵינָיו, בְּפָנָיו, in Gegenwart von; en présence de; in presence of: עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נֶגֶד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך (בראש' לא לב). כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נֶגֶד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו (שם לז). נֶגֶד כל עמך אעשה נפלאת (שמות לד י). קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נֶגֶד השמש (במד' כה ד). בבוא כל ישראל לראות את פני יי' וכו' תקרא את התורה הזאת נֶגֶד כל ישראל באזניהם (דבר' לא יא). לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נֶגֶד כל קהל ישראל (יהוש' ח לה). הנני ענו בי נֶגֶד יי' וְנֶגֶד משיחו את שור מי לקחתי (ש"א יב ג). חטאתי עתה כבדני נא נֶגֶד זקני עמי וְנֶגֶד ישראל ושוב עמי (שם טו ל). כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נֶגֶד כל ישראל וְנֶגֶד השמש (ש"ב יב יב) . ויעמד שלמה לפני מזבח יי' נֶגֶד כל קהל ישראל ויפרש כפיו השמים (מ"א ח כב). ויעדהו אנשי הבליעל את נבות נֶגֶד העם (שם כא יג). ואם יסתרו מִנֶּגֶד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם (עמו' ט ג). ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נֶגֶד פני היו (הוש' ז ב). רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מִנֶּגֶד עיני חדלו הרע (ישע' א טז). הוי חכמים בעיניהם וְנֶגֶד פניהם נבנים (שם ה כא). כי מלך יי' צבאות בהר ציון ובירושלם וְנֶגֶד זקניו כבוד (שם כד כג). ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נֶגֶד הישבים וְנֶגֶד זקני עמי (רות ד ד). כי עיני על כל דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא נצפן עונם מִנֶּגֶד עיני (ירמ' טז יז). להטות משפט גבר נֶגֶד פני עליון (איכ' ג לה). הלוא נֶגֶד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל (יוא' א טז). אדני יי' יצמיח צדקה ותהלה נֶגֶד כל הגוים (ישע' סא יא). ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נֶגֶד האנשים והנשים (נחמ' ח ג). נדרי אשלם נֶגֶד יראיו (תהל' כב כו). תערך לפני שלחן נֶגֶד צררי (שם כג ה). מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נֶגֶד בני אדם (שם לא כ). אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נֶגֶד חסידיך (שם נב יא). נֶגֶד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען (שם עח יב). יהיו נֶגֶד יי' תמיד ויכרת מארץ זכרם (שם קט טו). נדרי ליי' אשלם נֶגְדָה נא לכל עמו (שם קטז יד). ואדברה בעדתיך נֶגֶד מלכים ולא אבוש (שם קיט מו). אודך בכל לבי נֶגֶד אלהים1 אזמרך (שם קלח א). שאול ואבדון נֶגֶד יי' אף כי לבות בני אדם (משלי טו יא). — ובכנ': ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נֶגְדֶּךָ כי אפס כסף (בראש' מז טו). הן על כפים חקתיך חומתיך נֶגְדִּי תמיד (ישע' מט טז). יחילו דרכו בכל עת מרום משפטיך מִנֶּגְדּוֹ כל צורריו יפיח בהם (תהל' י ה). אדני נֶגְדְּךָ כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה (שם לח י). כי אני לצלע נכון ומכאובי נֶגְדִּי תמיד (שם יח). כל היום כלמתי נֶגְדִּי ובשת פני כסתני (שם מד טז). כי פשעי אני אדע וחטאתי נֶגְדִּי תמיד (שם נא ה). אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נֶגְדְּךָ כל צוררי (שם סט כ). זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נֶגְדִּי (שם פט לז). שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל דרכי נֶגְדֶּךָ (שם קיט קסח). הסבי עיניך מִנֶּגְדִּי שהם הרהיבני (שה"ש ו ה). ערום שאול נֶגְדּוֹ ואין כסות לאבדון (איוב כו ו). — נֶגְדּוֹ במשמ' בעיניו, במחשבתו: כל הגויים כאין נֶגְדּוֹ מאפס ותהו נחשב לו (ישע' מ יז). — כְּנֶגְדּוֹ, במשמ' לְ...: ויאמר יי' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כְּנֶגְדּוֹ (בראש' ב יח). ולאדם לא מצא עזר כְּנֶגְדּוֹ (שם כ). — לְנֶגֶד, לְנֶגְדִּי, לְנֶגְדְּךָ וכו': וישא עיניו וירא והנה איש עמד לְנֶגְדּוֹ וחרבו שלופה בידו (יהוש' ה יג). וישב יי' לי כצדקתי כברי לְנֶגֶד עיניו (ש"ב כב כה). ויבא שר החמשים השלישי ויכרע על ברכיו לְנֶגֶד אליהו ויתחנן אליו (מ"ב א יג). אדמתכם לְנֶגְדְּכֶם זרים אכלים אתה (ישע' א ז). למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לְנֶגְדִּי (חבק' א ג): לא יתיצבו הוללים לְנֶגֶד עיניך (תהל' ה ו). שויתי יי' לְנֶגְדִּי תמיד (שם טז ח). כי כל משפטיו לְנֶגְדִּי וחקתיו לא אסיר מני (שם יח כג). וישב יי' לי כצדקי כבר ידי לְנֶגֶד עיניו (שם כה). כי חסדך לְנֶגֶד עיני (שם כו ג). אין פחד אלהים לְנֶגֶד עיניו (שם לו ב). אשמרה לפי מחסום בעד רשע לְנֶגְדִּי (שם לט ב). לא על זבחיך אוכיחך ועולתיך לְנֶגְדִּי תמיד (שם נ ח). לא שמו אלהים לְנֶגְדָּם סלה (שם נד ה). שת עונתינו לְנֶגְדֶּךָ עלמנו למאור פניך (שם צ ח). לא אשית לְנֶגֶד עיני דבר בליעל (שם קא ג). דבר שקרים לא יכון לְנֶגֶד עיני (שם ז). יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לְנֶגֶד עיני (איוב ד טז). והנה עמד לְנֶגְדִּי כמראה גבר (דני' ח טו). ואמרה אל העמד לְנֶגְדִּי אדני וכו' (שם י טז). —  וְנֶגֶד פְּנֵי פלוני, במשמ' לוֹ: ראו כי רעה נֶגֶד פניכם (שמות י י). —  ב) עמד נֶגְדּוֹ וכדומ', במשמ' ממולו, לעומתו, gegenüber; vis à vis; opposite: וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נֶגֶד הכהנים הלוים (יהוש' ח לג). ויחנו בני ישראל נֶגְדָּם כשני חשפי עזים (מ"א כ כז). והושיבו שנים אנשים בני בליעל נֶגְדּוֹ ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך (שם כא י). והלוים בכלי שיר וכו' והכהנים מחצצרים נֶגְדָּם וכל ישראל עמדים (דהי"ב ז ו). —  נֶגֶד הַר, עִיר וכדומ':  ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נֶגֶד ההר (שמות יט ב).  והעם עברו נֶגֶד יריחו (יהוש' ג טז).  ויגשו ויבאו נֶגֶד העיר (שם ח יא).  ויבאו מִנֶּגֶד לגבעה (שפט' כ לד). ונבנתה העיר ממגדל חננאל וכו' ויצא עוד קוה המדה נֶגְדּוֹ על גבעת גרב ((ירמ' לא-לט).  אין גחלת לחמם אור לשבת נֶגְדּוֹ (ישע' מז יד).  פתח נֶגֶד פתח (יחז' מ יג).   ושער לחצר הפנימי נֶגֶד השער לצפון ולקדים (שם כג).  הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נֶגֶד הסף (שם מא טז). ויבאני אל הלשכה אשר נֶגֶד הגזרה ואשר נֶגֶד הבנין אל הצפון (שם מב א).  נֶגֶד העשרים אשר לחצר הפנימי וְנֶגֶד רצפה אשר לחצר החיצונה (שם ג).  ועל ידם החזיק ידיה בן חרומף וְנֶגֶד2 ביתו (נחמ' ג י).  אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק וכו' עד נֶגֶד קברי דויד (שם טז).  והנתינים היו ישבים בעפל עד נֶגֶד שער המים למזרח (שם כו).  אחרי החזיק מלכיה בן הצרפי עד בית הנתינים והרכלים נֶגֶד שער המפקד (שם לא).  והעמיד משמרות ישבי ירושלם איש במשמרו ואיש נֶגֶד ביתו (שם ז ג).  מדוע אתם לנים נֶגֶד החומה (שם יג כא).  ויחזק על ידו עזר בן ישוע שר המצפה מדה שנית מִנֶּגֶד עלת הנשק המקצע (שם ג יט).  פלל בן אוזי מִנֶּגֶד המקצוע והמגדל היוצא מבית המלך (שם כה).  אחריו החזיקו התקעים מדה שנית מִנֶּגֶד המגדל הגדול היוצא ועד חומת העפל (שם כז). —  לְנֶגֶד:  ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לְנֶגְדֶּךָ (בראש' לג יב).  מעל שער הסוסים החזיקו הכהנים איש לְנֶגֶד ביתו (נחמ' ג כח).  ובקבקיה וענו אחיהם לְנֶגְדָּם למשמרות (שם יב ט). וראשי הלוים וכו' ואחיהם לְנֶגְדָּם להלל להודות (שם כד).  ובני גד לְנֶגְדָּם ישבו בארץ הבשן עד סלכה (דהי"א ה יא). —  ג)  הָלַך נֶגְדּוֹ, מלעומת פניו והלאה, geradeaus gehen; aller devant soi; walk straight ahead:  בשמעכם את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נֶגְדּוֹ (יהוש' ו ה).  ויעל העם  העירה איש נֶגְדּוֹ וילכדו את העיר (שם כ).  ופרצים תצאנה אשה נֶגְדָּהּ והשלכתנה ההרמונה נאם יי' (עמו' ד ג).  עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישרו נֶגְדֶּךָ (משלי ד כה). —  ד) מִנֶּגֶד, קצת במשמ' מן הַצַּד, מֵרָחוֹק, seitwärts; de coté; sidelong:  ותלך ותשב לה מִנֶּגֶד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מִנֶּגֶד ותשא קולה ותבך (בראש' כא טז).  איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מִנֶּגֶד סביב לאהל מועד יחנו (במד' ב ב).  כי מִנֶּגֶד תראה את הארץ ושמה לא תבוא (דבר' לב נב).  או עשיתי בנפשו שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך ואתה תתיצב מִנֶּגֶד (ש"ב יח יג).  וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מִנֶּגֶד מרחוק ושניהם עמדו על הירדן (מ"ב ב ז).  ויראהו בני הנביאים אשר ביריחו מִנֶּגֶד ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע (שם טו).  וישכימו בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מִנֶּגֶד את המים אדמים כדם (שם ג כב).  ויהי כראות איש האלהים אותה מִנֶּגֶד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז (שם ד כה).  ביום עמדך מִנֶּגֶד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו (עובד' יא). אהבי ורעי מִנֶּגֶד נגעי יעמדו וקרובי מרחק עמדו (תהל' לח יב).  לך מִנֶּגֶד לאיש כסיל (משלי יד ז). —  חייו תלואים לו מִנֶּגֶד:  והיו חייך תלאים לך מִנֶּגֶד ופחדת לילה ויומם לא תאמין בחייך (דבר' כח סו). —  השליך נפשו מִנֶּגֶד:  וישלך את נפשו מִנֶּגֶד ויצל אתכם מיד מדין (שפט' ט יז). —  ה) במשמ' בְכַוָּנָה רעה ואיבה לפלוני, gegen; contre; against:  כי רבו פשעינו נֶגְדֶּךָ וחטאותינו ענתה בנו (ישע' נט יב).  תחדש עדיך נֶגְדִּי ותרב כעשך עמדי (איוב י יז).  ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נֶגְדּוֹ והחוט המשלש לא במהרה ינתק (קהל' ד יב). —  וכמו"כ לנֶגֶד:  הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לְנֶגְדִּי (במד' כב לב).  אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לְנֶגֶד יי' (משלי כא ל).  ואל תכס על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחה כי הכעיסו לְנֶגֶד הבונים (נחמ' ג לז).  ושר מלכות פרס עמד לְנֶגְדּי וכו' והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני (דני' י יג). —  ובתו"מ כְּנֶגֶד, במשמ' מוּל:  ממלא אדם צלוחית של שמן ונותנה כנגד המדורה (ר' יהודה, תוספת' שבת ג-ד ה).  האשה מדיחה ידה שמן ומחממתה כנגד הנר וסכה את בנה (רשב"ג, שם).  לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים (ברכ' ט ה).  ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח (פאה ו ג).  לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון (ב"ב ג ז).  היו בה (בגסטרה) חדודים יוצאין כל המקבל עמה בזיתים מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר וכל שאינו מקבל עמה בזיתים מטמא במגע ואין כנגדו מטמא באויר (כלי' ד ג).  כוורת שהיא בתוך הפתח וכו' כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה טמא וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור (אהל' ט א).  לא יקרא אדם ק"ש לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים ולא כנגד אשפה שריחה רע (ברכ' כה.).  מתחמם אדם כנגד המדורה (שבת מ:). —  מִכְּנֶגֶד:  ובשעה שהוא בונה והיתה למעלה מחצירו של חבירו לא יאמר הריני מייסד עמו מכנגד חצירי ולמעלה אלא מייסד עמו מלמטה ועולה (תוספת' ב"מ יא ד).  בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומית (תמיד ב ה).  נמצאו (מחט או טבעת) במגופת החבית מצדיה טמאים מכנגד פיה טהורים (כלים ט א).  שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה (ב"ב ו:).  בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו וכו' מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושיתף בו מדת הרחמים ובראו (ר' ברכיה, מד"ר בראש' ח). —  ובמשמ' לקראתו:  היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן (נזיר ה ה). —  וכנגד עיניו, כמו לפני עיניו:  כל הנותן ד' דברים כנגד עיניו ועל לבו שוב אינו חוטא לעולם (בן עזאי, מס' דא"ר ג). —  כְּנֶגֶד דָּבָר, לפי מספרו וכמותו ומדתו:  ונותנו (את מע"ש של דמאי) לעם הארץ ויאכל כנגדו (דמאי א ב).  עור שסכו בשמן של שביעית ר"א אומר ידלק וחכ"א יאכל כנגדו (שביע' ח ט).  מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים ולערב באין זה אצל זה ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות (שקל' ה ד).  הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אמר לו אם אני אחזור בי אכפול לך ערבונך וכו' דיו שיקנה כנגד ערבונו (ר' יהודה, ב"מ מח:).  הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מהן מאתים זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי וכו' ובזמן שלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו הילך קרקע כנגד מעותיך (שם עז:).  והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה (רבי, אבות ב א).  משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר (רבה, ב"ק מט:). —  ובמשמ' בְּיַחַס לְ:  כסבור אותו הגמון שלא אמר לו ולא נתכוין אלא נגד אביו שבשמים (תוספת' חול' ב כד).  כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהל' ר"א אומר כנגד עצמו אמרן ר' יהושע אומר כנגד ציבור אמרן וחכ"א יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו האמורות בלשון רבים כנגד ציבור (פסח' קיז.).  (כתוב) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו (רשב"י, ברכ' י.).  ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא (שם מה.).  שלש תפילות וכו' כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות (ר"ש בר נחמני, ירוש' שם ד א).  שמנה עשרה פעמים מזכיר האבות בתורה וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה (ר' פנחס, מד"ר בראש' סט).  כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר (ר' ברכיה, שם שמות יט). —  ובמשמ' של איבה:  ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך (ר' מאיר, אבות ד י).  אחד דן כנגד שנים ושנים דנין כנגד אחד (תוספת' סנה' ז ו).  לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה (ספרי במד' קיז).  למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחוזה במתנה ולא כתב ולא חתם וכו' בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה בוא ואני כותב ואני חותם (שם).  המחלוקת הזו אינה כנגדנו אלא כנגד הקב"ה (מד"ר במד' יח).  למלך שהיו לו עבדים הרבה ורצה לעשות אחד מהן בן חורין וכו' עמדו חביריו כנגדו (שם).  אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו (שם כ). —  ומשל:  משל לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתים (ראב"ע, ברכ' יא.). —  שֶׁכְּנֶגְדִּי, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, שאינו מסכים לו:  מה אעשה שכנגדי חולק עלי (ר' יוחנן, כתוב' פד:).  ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל  והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה (שבוע' ז א).  היה אחד מהן משחק בקוביא ומלוה ברבית וכו' שכנגדו נשבע ונוטל (שם ד). —  ומצוי בסהמ"א, ורב שמושו במשמ' איבה ובמשמ' ההפך מן דבר:  והיה זה כנגד סברת סומכוס (ר"י אבן מיגש, סי' יד).  כמו שלא יסתפק אחד ממנו בקיום הנסים שנעשו לאבות כנגד הטבע כקריעת ים סוף (תשו' רשב"א).  והנה דרך מווכחים שאם אחד יערוך דבריו ושכנגדו לא יחשיבהו להשיב כי אם ישתוק וילעיג יקשה עליו (ר"מ אלשיך, איוב כא ג). —  וכמו"כ במשמ' ביחס לְ:  כי כן מנהג המקרא שמדבר כנגד כנסת ישראל כשמדבר בלשון רבים מדבר כנגד הפרטים וכשמדבר בלשון יחיד מדבר כנגד הכלל (רד"ק ישע' נא יב).