1, בהפ' אָיִן, בכינוי *אֵינִי אֵינֶנִּי, אֵינְךָ אֵינֵךְ, אֵינוֹ אֵינֶנּוּ, *אֵינָה אֵינֶנָּה, אֵינְכֶם אֵינְכֶן, אֵינָם אונָם אֵינֵמוׂ, אֵינָן, — מלה תורה ההפך מן יש, ותשמש א) כמו שם, דבר שלא יש בעולם, לא-דבר, מאומה, נרדף עם אפס, Nichts; rien; nothing: כל הגוים כְּאַיִן נגדו מאפס ותהו נחשבו לו (ישע' מ יז). תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כְאַיִן וכאפס אנשי מלחמתך (שם מא יב). — ובהפסק: הנותן רוזנים לְאָיִן שפטי ארץ כתהו עשה (שם מ כג).— ובלשון המחקר: אתה חכם ומחכמתך אצלת חפץ מזומן כפועל ואומן למשך משך היש מן האין כהמשך האור היוצא מן העין (ר"ש בן גברול, כתר מלכות).  כי מאש הנשמה נברא הגוף ויצא מאין ליש (שם).  שהבריאה להוציא יש מאין (ראב"ע, בראשית א א).  וכאשר תתקיימנה אלה השלש הקדמות תהי' התולדות מהן למי שידע להשתמש בהן ולחברן כי יש לעולם בורא בראו מן האין (ר"י אבן תבון, חו"ה שער היחוד).  ואולם מי שהניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מן ההראות (רלב"ג, מלח' ו א ג).  מראש מקדמי עולמים נמצאתי במכמניו החתומים מאין המציאני ולקץ הימים נשאלתי מן המלך (מלא חפנים, אברהם גילגר דף לט). אז ברכה ושפע נתיסף ממקור האין אל היש (הריקנטי, יתרו ז.).  וכשהגיע עת הרצון והחפץ הפשוט להמציא הנבראים האציל מן האין יש (ר"מ גבאי, דרך אמונ').  שהכל היה כמוס וגנוז בעמקי האין (שם).  כי כל הנסים והנפלאות שבאו בתורה בשנוי טבעו ומנהגו של עולם לא היו יצירה יש מאין אלא יש מיש (ר"י אלבו, עקרים א יב.). — ב) נרדף עם כמעט, fast; presque; almost: ואני כמעט נטיו רגלי כְּאַיִן שפכו אשרי (תהל' עג ב). —  ג) לא יש, es gibt nicht; il n'y a pas; there is not: וכל שיח השדה טרם יהיה אז בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אַיִן לעבוד את האדמה (בראש' ב ה).  כי באו בנים עד משבר וכח אַין ללדה (מ"ב יט ג). —  ובלי פעל אחריו: ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אַיִן בלתי (הושע יג ד). —  ובשלוח: ויאמר (שאול לדודו) לבקש את האתנות ונראה כי אַיִן ונבוא אל שמואל (ש"א י יד).  ועתה אם תשא חטאתם (של ישראל שחטאו בעגל) ואם אַיִן מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות לב לב).  ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם משחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אַיִן תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון (שופט' ט יה). —  ועם ו העטוף: ויעברו (שאול ונערו) בארץ שעלים (לבקש האתנות) וָאַיִן ויעבר בארץ ימיני ולא מצאו (ש"א ט ד). העניים והאביונים מבקשים מים וָאַיִן לשונם בצמא נשתה (ישע' מא יז). יחשכו כוכבי נשפו (של הלילה שנולד איוב בו) יקו לאור וָאַיִן ואל יראה בעפעפי שחר (איוב ג ט). —  ובהפס' מחלט אָיִן: ויקרא (משה) שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אָיִן (שמות יז ז).  וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אָיִן ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם (ויקרא כו לז).

ובסמי' אֵין, —  א) כוללת בה כל הנשוא השלילי של המשפט, ותבא בצרוף עם יחיד ועם רבים אם קדם המשֻלל  או אחריו, בלי מפסיק או במפסיק ביניהם. —  קדם המשֻלל בלי מפסיק: וישב ראובן אל הבור והנה אֵין יוסף בבור (בראש' לז כט).  אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אֵין נבון וחכם כמוך (שם מא לט).  ויאמרו (בני יעקב) אל פרעה לגור בארץ באנו כי אֵין מרעה לצאן אשר לעבדיך (שם מז ד).  ויפן כה וכה וירא כי אֵין איש (שמות ב יב).  ויאמרו (בני ישראל) אל משה המבלי אֵין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (שם יד יא).  וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אֵין לחם ואֵין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל (במדב' כא ה).  גם את בדם בריתך שלחתי אסריך מבור אֵין מים בו (זכר' ט יא). —  ועם מ"ר: ואם אֵין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו (שם כז יא).  אֵין ענבים בגפן וְאֵין תאנים בתאנה והעלה נבל (ירמ' ח יג).  אֵין אמר וְאֵין דברים בלי נשמע קולם (תהל' יט ד). —  ואחרי המשֻלל: ולחם אֵין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד (בראש' מז יג).  וישסעהו (שמשון את הכפיר) כשסע הגדי ומאומה אֵין בידו (שופט' יד ו).  הישאג אריה ביער וטרף אֵין לו (עמוס ג ד).  מלך אֵין לארבה ויצא חצץ כלו (משלי ל כז). —  ובמאמר של עבר במשמעת עבר: צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה (דבר' כב כז), ר"ל ולא היה מושיע לה.  בימים ההם אֵין מלך בישראל (שופט' יז ו).  ויהי לפנינה ילדים ולחנה אֵין ילדים (ש"א א ב). —  ויבוא אֵין במקום וְאֵין, בלי: ומת או נשבר או נשבה אֵין ראה (שמות כב ט).  וישבו שלש שנים אֵין מלחמה בין ארם ובין ישראל (מ"א כב א).  כי ימים רבים ישבו בני ישראל אֵין מלך וְאֵין שר וְאֵין זבח וְאֵין מצבה וְאֵין אפוד ותרפים (הושע ג ד),  ר"ל בלי מלך. —  ועם מלה אחרת בין המלה והמשֻלל: ותהי שרי עקרה אֵין לה ולד (בראש' יא ל).  ויקחהו (אחי יוסף) וישלכו אותו הברה והבור רק אֵין בו מים (שם לז כד).  מכף רגל ועד ראש אֵין בו מתם (ישע' א ו).  כי אֵין במות זכרך בשאול מי יודה לך (תהל' ו ו). —  ועם ה השאלה: הַאֵין בבנות אחיך ובכל עמי אשה (שופטים יד ג). —  ועם ש: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות בלבד (ב"מ ז א). —  ב) תהיה חלק מן הנשוא השלילי או תשלל הנשוא מן הנושא:  ויאמר אליו (משה אל ה') אם אֵין פניך הלכים אל תעלנו מזה (שמות לג יה).  וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אֵין מראהו עמוק מן העור (ויקרא יג לא).  ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אֵין מראה מן העור (שם שם ד).  תבן אֵין נִתָּן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו (שמות ה יו).  אֵין המלך נושע ברב חיל (תהל' לג יו).  וירא המן כי אֵין מרדכי כרע ומשתחוה לו (אסתר ג ה).  נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין (סנה' א ג).  בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו אין איש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו (קידו' כז:).  אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם (שם לג.). —  ובלי הנושא: ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו (שם ל:). —  ועם הפעל קדם השם: אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אֵין נִגְרָע מעבודתכם דבר (שמות ה  יא).  כל העיר עזובה וְאֵין יושב בהן איש (ירמ' ד כט). —  וגם עם פעל עתיד: ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא (ירמיהו) בידכם כי אֵין המלך יוּכַל2 אתכם דבר (שם לח ה). —  ועם פעל עבר: אשר אֵין נַעֲשָׂה פתגם מעשה הרעה מהרה (קהל' ח יא). —  ועם יֵש: אזנים להם ולא יאזינו אף אֵין יֵש רוח בפיהם (תהל' קלה יז). — ועם פעול: מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא (דמאי ז ח).  שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה (ב"ק ה א).  המפלת ואין ידוע מה הוא וכו' אין ידוע אם ולד היה אם לאו (נדה ג ו).  שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ואין ידוע באיזה מהן הלך האהיל על אחד מהם ואין ידוע על איזה מהם האהיל (טהר' ה א).  ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו (נדה ו י).  כלים המיוחדין וכו' ושאין מיוחדין (ביצה ה ג).  בדבר שאין אבוד (ב"מ טו:). —  ג) כמו בלא, בלי, ohne; sans; without: ואם שלש אלה (שארה כסותה ועונתה) לא יעשה לה (להאמה העבריה) ויצאה חנם אֵין כסף (שמות  כא יא).  רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אֵין כסא בת כשדים (ישעי' מז א).  נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אֵין איל (תהל' פח ה). —  ועם פעל מקור ובראשו ל במשמעת אי אפשר, לא ראוי, לא נכון, אסור, unmöglich במקור נדפס "unnmöglich" - הערת פב"י., unpassend; inconvenable, impossible; not allowed: ויבוא (מרדכי) עד לפני שער המלך כי אֵין לבוא אל שער המלך בלבוש שק (אסתר ד ב).  כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אֵין להשיב (שם ח ח).  וגם ללוים אֵין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבדתו (דהי"א כג כו).  ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אֵין להוסיף וממנו אֵין לגרע (קהל' ג יד).  אין לבזות דל משכיל ואין לכבד כל איש חמס (בן סירא גני' י כג).  אין לאמר (ז)ה למה זה כי הכל לצרכו (נב)חר (שם לט כא).  אין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם (מכי' בשלח ב ו).  אמרו רוצים או לא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם (שם א).  ואין לאדם לזלזל בספר של גויל מלעשותו כך (הלכ' ס"ת ר"י ברצלוני, דף כ). — ו*עם פעל בינוני במשמעת אסור: אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה מפני שהוא ירק באילן אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב (כלאים א ח).  אין חמור יוצא במרדעת כו' ואין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן (שב' ה ד). — ד) *עם לי אחרי כן, במשמעת אינני יודע, לא אוכל להוכיח: אין לי (שאסור להקריב) אלא אלו בלבד מנין לרבות שאר המומים (ספרא אמור פר' ג).  אין לי (שצריך לאכול מצות בליל הפסח) אלא בזמן שבית המקדש היה קים בזמן שאין ביהמ"ק קים מנין (שם פרק י).  אין לי (שצריך לשבות בשביעית) אלא לזרע ולזמיר, לחריש לעידור ולניכוש ולכיסוח ולביקוע מנין (שם בהר בתחלתו).  אין לי אלא משה דיין לפרעה אהרן מנין ת"ל אל משה ואל אהרן (מכי' פתי').  אין לי אלא לשעבר לעתיד לבא מנין ת"ל וסוכה תהיה לצל יומם (שם בשלח ב ויסעו). — ובלשון התנאים והאמוראים במדרשי מלים והכתובים, אין מלה פלונית אלא, ר"ל אין לה פרוש אחר אלא זה: יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי ואין מנוחה אלא נבואה שנאמר ותנח עליהם הרוח (מכי' בוא, פתי').  לעברך בברית ה' אלהיך ואין ברית אלא תורה (שם מסכתא ד פסחא ה).  והדרת פני זקן אין זקן אלא חכם (ספרא).  אין עני אלא בדעת (נדר' מא.). — ואֵין לְךָ, ר"ל אין בעולם: אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום (אבות ד ג).  אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום (סוף עוקצין).  ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוייה בה (קדושין לט:). — °אין-תכלית, עי' תכלית.

ובכנויים —  אֵינֶנִּי *אֵינִי, ר"ל אין אני: לא תעלו ולא תלחמו כי אֵינֶנִּי בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם (דבר' א מב).  לא תשורני עין ראי עיניך בי וְאֵינֶנִּי (איוב ז ח). —  ועם פעל: כה אמר פרעה אֵינֶנִּי נתן לכם תבן (שמות ה י).  כי אנכי מת בארץ הזאת אֵינֶנִּי עבר את הירדן (דבר' ד כב).  גם כי תרבו תפלה אֵינֶנִּי שמע ידיכם דמים מלאו (ישע' א טו).  ויאמר ירמיה שקר אֵינֶנִּי נפל על הכשדים (ירמ' לז יד). — *אֵינִי: אמר להם (ר' גמליאל) איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת (ברכות ב ג).  הא לך איני כמותך (ספרא קדוש' פר' ג).  אמר רבי שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו (מכי' בוא פתי'). — שֶ איני: שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות (ידים ד ז). —  אֵינְךָ אֵינֵךְ: ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אֵינְךָ משיב דע כי מות תמות (ברא' כ ז).  אם אֵינְךָ ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת (ש"א יט יא). —  ובלי פעל; כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית וְאֵינְךָ עד עולם (יחזק' כח יט).  בלהות אתנך וְאֵינֵךְ ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם (שם כו כא). —  ועם ה השאלה: הַאֵינְךָ ראה מה המה עשים (ירמ' ז יז). —  אֵינֶנּוּ *אֵינוֹ : וישב (ראובן) אל אחיו ויאמר הילד אֵינֶנּוּ ואני אנא אני בא (בראש' לז ל).  לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר אֵינֶנּוּ זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו (ישעי' יז יד).  יבש נדף וְאֵינֶנּוּ (שם יט ז). —  ובמאמר של עבר במשמעת עבר: ויתהלך חנוך את האלהים וְאֵינֶנּוּ כי לקח אתו אלהים (ברא' ה כד).  ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא (האיש)אֵינֶנּוּ (מ"א כ מ). —  ועם מלה אחריה: כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן אֵינֶנּוּ אתנו (ברא' מד כו).  כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר אֵינֶנּוּ פה עמנו היום (דבר' כט יד). — ועם תאר ופעל: אֵינֶנּוּ (פוטיפר) גדול בבית הזה ממני (בראש' לט ט).  ומראהו (של הנגע) אֵינֶנּוּ עמק מן העור (ויקרא יג לד).  כל הנחלים הלכים אל הים והים אֵינֶנּוּ מלא (קהל' א ז).  וירא (משה) והנה הסנה בער באש והסנה אֵינֶנּוּ אכל (שמות ג ב).  את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה אֵינֶנּוּ מפריס טמא הוא לכם (ויקרא יא ד).  מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר אֵינֶנּוּ מניח לו לישון (קהל' ה יא). — *אינו: וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות (פאה ח ט).  וכל מי שאינו צריך ליטול (צדקה) ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות (שם).  אינו דין שנחמיר (ב"ק ב ה). אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו (כתו' קיא.).  טבל באחד מהן ואינו ידוע באיזו מהן טבל (מקו' ב ב). —  ועם כן אחריו, ר"ל אין הדבר כן: אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה, בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרין לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה (פאה ד א-ב). —  ועם שֶ בראש: מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה (חלה ב ג). ברבו שאינו מובהק (קידוש' לג.).  ושאינו מחוסר צידה (שבת יג ה). —  ועם כְּשֶ בראש: שלא עשה בו את המזומן כשאינו מזומן (ספרא אמור, פר' ח). —  ועם במקור נדפס "ואם", הערת פב"י. מש: משאינו נקוב על הנקוב (דמאי ה י).  — ובמשמעת מה שאין בעולם: יצר מתהו ממש ועשה אינו ישנו (ספר יצירה ב ה). —  ו*עם שֵם אחריו כמו שם מרכב אחד, —  °אינו יהוּדי, °אינו יִשְרָאֵל: לא יאמר לאינו יהודי לעשותו (שו"ע או"ח של"א ו).  אסור ליתן לא"י (לאינו ישראל) מעות מעשר שני (שו"ע או"ח ש"ז ג).  ואסור לומר לאינו יהודי שיאמר לאינו יהודי אחר לעשות לו מלאכה (שו"ת חות יאיר מט).  אינו ישראל שעשה מלאכה בשביל ישראל וכו', אלא אם עשאה האינו ישראל בשביל עצמו (גן עדן, ענין שבת). —  אֵינֶנָּה: לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע אֵינֶנָּה שסעת וגרה אֵינֶנָּה מעלה טמאים הם לכם (ויקר' יא כו).  ושפלה אֵינֶנָּה (הבהרת) מן העור (שם יג כא). —  ו*אֵינָה: קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה (פאה ו ז).  וכל מיתה שנאמר סתם אינה אלא חנק (ספרא קדוש' פר' ט). —  ןעם שֶ: ושאינה גבוהה עשרה טפחים (סוכה א א).  לא היתה חצר בירושלם שאינה מאירה מאור בית השואבה (שם ה ג).  אינה יהודית (שו"ע או"ח תקנא ג). —  אֵינֶנּוּ3, ר"ל אין אנו: הדבר אשר דברת אלינו בשם ה' אֵינֶנּוּ שמעים אליך (ירמ' מד יו). — אֵינְכֶם:  קול דברים אתם שמעים ותמונה אֵינְכֶם ראים (דבר' ד  יב).  ויאמר אליהם (המלך יהואש לכהנים) מדוע אֵינְכֶם מחזקים את בדק הבית (מ"ב יב ח).  —  אֵינָם: אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני וְאֵינָם אין נטה  עוד אהלי ומקום יריעותי (ירמ' י כ).  אבותינו חטאו וְאֵינָם ואנחנו עונתיהם סבלנו (איכה ה ז).  הפוך רשעים וְאֵינָם ובית צדיקים יעמד (משלי יב ז).  ולמד אתם (את ישראל) השכם ולמד וְאֵינָם שמעים (ירמ' לב לג).  ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אֵינָם אֹבִים לשמע אלי (יחזק' ג ז). אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים (מקו' י ג). שני עמרים שכחה שלשה אינם שכחה (ספרי תצא, רפג). —  אינן: בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכים שיבואו בהן מים (מקו' ח ה). —  °אינם יהודים (שו"ע או"ח שפא ה). —  אֵינֵימוֹ4, אֵינֵמוֹ, במליצ' כמו אֵינָם: כלה בחמה (את הרשעים) כלה וְאֵינֵמוֹ (תהל' נט יד).  בעמל אנוש אֵינֵימוֹ5 שם עג ה.

ועם בכל"ם.

בְאֵין, א) בלי: הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים בְּאֵין מבין כי מפני הרעה נאסף צדיק (ישעי' נז א).  כלם ישבים בְאֵין חומה ובריח ודלתים אין להם (יחזק' לח יא).  באפס עצים תכבה אש ובְאֵין נרגן ישתק מדון (משלי כו כ). —  ב) כאשר אין, כאשר לא היה: מעולם נסכתי (החכמה) מראש מקדמי ארץ בְּאֵין תהמות חוללתי בְּאֵין מעינות נכבדי מים (משלי ח כג-כד).

 כְּאֵין כמו שאין: נגששה כעורים קיר וּכְאֵין עינים נגששה (ישעיה נט י).

לְאֵין, —  א) למי שאין: ויאמר להם (נחמיה להעם) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לְאֵין נכון לו (נחמ' ח י). —  ב) בלי, עד בלי: ועצי ארזים (הכין דוד) לְאֵין מספר (דהי"א כב ד).  ואחרי כל זאת נגפו ה' (את המלך) במעיו לחלי לְאֵין מרפא (דהי"ב כא יח).

מֵאֵין, א) בלי, באופן שאין: אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מֵאֵין יושב (ישע' ה ט).  במקום הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מֵאֵין אדם וּמֵאֵין בהמה (ירמ' לג י).  עיני נגרה ולא תדמה מֵאֵין הפגות (איכה ג מט).  דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מֵאֵין יושב (צפנ' ב ה). — ב) מפני שאין: וקברו בתפת מֵאֵין מקום (ירמ' ז לב).  הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מֵאֵין מים ותמת בצמא (ישע' נ ב).  ושממו הרי ישראל מֵאֵין עובר (יחז' לג כח).  ותהיינה צאני לאכלה לכל חית השדה מֵאֵין רעה (שם לד ח).