°, ש"ז, מ"ר רִבּוֹנִים, —  בלשון הקראים, כמו רַבָּנִי,  מחזיק בדרך חכמי התלמוד הרבנים:  קבעו כן הריבונין כי המהר ג' כסף ואם ירבה האדם הרשות בידיו (ר"י הדסי, אשכל הכפר א). נאמו וטענו הריבונין גם בזה וזנו והזנו כזונה (שם, דבור לא תחמוד, אות נ).  ועוד מצאתי אני העני בספר לקח טוב של ריבונין כי פירשו והיו לאותות לקדש בהם מועדים (לקוטים מתוך ספר המצות, לקו"ק נספח', 94). —  ואמר המשורר:  תמימי דרך מתחננים גל עיני, כי שקר עותוני רבוני (שם, 23).