1 [הוולג' תרגמה hinnitum, כלו' מי נתן לצואר הסוס ולגרונו קול רעם מצהלותיו. וכן גם הוד נחרו בפס' ב לשון הֵד ורעם הוא, כבישע' ל ל: והשמיע יי' את הוד קולו, ועי' גם רָעַשׁ, הערה לפסוק זה.
ואולם השבעים (שיש לקרא בדבריהם φοβὴν במקו' φοβόν) ורב הקדמונים והמפרשים העברים הבינו את המלה בטעות כנזר השערות שעל צואר הסוס, וכן השמוש במלה זו בלשון הדבור.  והתרגום הארמי תוקפא, והסורי זינא, ראו במלה לשון גבורה והוד.  ועי' כעת על הבנת כל הכתוב אצל טורטשינר, הלשון והספר א, 359 וכו'.]

2 ]עי' בהערה הקודמת.]

3 עי' בהערה שאחר זו.] בערך הבא.