1 [בערב' בא רַפִיפ رفىف במשמ' סככה וגג, אולי בעקר במשמ' כנף העוף המרפרף והסוכך, וכנראה זה עקר משמ' המלה רְפָפָה אף בעבר'. ויש מבארים את המלה במשמ' שבכה וסריג. ותנחום ירושלמי בכתאב אלכאפי כ"י ערך רפף, כותב וז"ל: שרח אלמשנה (הסריגות והרפפות  מצטרפות) רפפות שבאביך תעמל פי אלטאקאת וקד ת'עמל חדיד או כ'שב או כנדגה כאלגיר ואלגבס. וקאל ג'ירה אנּה משאבה לאלערבייה פי קול ס רף ורפוף. והד'ה אלרפוף תכון מן נפס אלבניאן לא מרכּבה בעד אלבניאן לאן סריגות קד תביין פי מכאנה אנהא שבאביך מרכּב עלי אלטאקאת ואלמראוח תסמי' רפיפות ויאתי אשתקאקה מע רפרף, ע"כ, ובעב': פרוש המשנה רפפות שבכות שתעשינה בחלונות ותעשינה מברזל או עץ או חמר כגון גיר או גבס. ואמר אחר שהוא בדומה לערבית באמרם רף ורפוף (במ"ר); והרפוף האלה הם מעצם הבנין, לא שהָרכבו אחר הבנייה. כי בדבר סריגות כבר פֹרש במקומו, שהם שבכות שהרכבו על החלונות, והמניפות (שבחלון) תקָּראנה רפיפות ותבוא גזירתו עם רפרף, ע"כ.
ואלה דברי רד"ק: הסריגות והרפפות מצטרפות ומפרש בתוספתא אלו הן של אוצרות רפפות אלו של אלקטיות, פירוש חלונות שעושין לבתי הקיץ להכניס בהם הרוח (שרשים, רוף). וריב"ג: מאמרם למנופפות הגדולות רפפות מפני שהם מנענעות את האויר, ע"כ (שרשים, רוף). ולפי זה משמשת המלה היום במשמ' תריסי חלון מרכבים מלוחות לוחות דקים מתקפלים.
ואמנם חז"ל מזהים את המלה רפפה גם עם רעודה או רעלה, והואיל והערוך מבאר רעודה כמקום טיט ימים, היו שבארו גם רפפה במשמ' זו, שלא כענין. ואלה דברי ר"ד מן התפוחים: רפפות מקום לח אשר בו טיט (צמח דוד, נכריות, רטו:).

2 [בתוספתא פרה יא א: רפופות, נ"א: רפיפות.]