1, ת"ז, סמי' רְצוּי, — מי שהוא לרצון לאחרים, beliebt; aimé; beloved: ברוך מבנים אשר יהי רְצוּי אחיו וטבל בשמן רגלו (דבר' לג כד). כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים וְרָצוּי  לרב אחיו2 (אסתר י ג). — ואמר בן סירא: אוהב עמו ורצוי עושהו המשאל מבטן אמו נזיר יי' בנבואה שמואל שופט ומכהן (ב"ס גני' מ יז, כ"י ב).  — ובתו"מ אף כלפי דבר או מעשה שאנו היינו רוצים בו, erwünscht; désiré; desired: למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטי בכל תכשיטיך כדי שתהא רצויה לי, כך אמר להם הקב"ה לישראל הוי מצויינים במצוות כדי שתהיו רצוים לי וכך הוא אומר יפה את רעיתי כתרצה, יפה את כשאת רצויה לי (ספרי דבר' לו). — ובסהמ"א: כי נשנה עליו (על הכוזרי) חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי3 והוא היה משתדל מאד בתורת הכוזר וכו' וכל אשר היה משתדל במעשים ההם היה המלאך בא אליו בלילה ואומר לו כונתך רצויה ומעשיך איננו רצוי3 (ר"י א"ת, כוזרי א א). ועליה נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין בתחלה כשרצו לדעת איזה מהם הרצוי להיות במקום אדם (שם ב יד). ראיתי כונתך רצויה להיות עוד היום כונתך הוד והדר מגש לשמי (שלמה בונפיד, הפולמוס בנכבדי סאראגוסה ט, קע"י י"ד, מט). וליתומים ואלמנות מחונן ונפשותם בחסדו היא רצויה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 12). השופטים או המלכים הרצויין עם דעת הסנהדרין (ר"א הקראי, גן עדן, חג השבועות, נא:). ומשלים העבודה עם וכו' ודוי הרצוי לזה היום (שם, תפלה ה, עח:). שכיון שהאדם רצוי מן האנשים ואוהבין אותו מפני מעשיו המתוקנים הקב"ה רוצה בו ואוהב אותו (בית מדות, מעלת הרצוני, מא.). — ואמר הפיטן: מרצים כקרבנות הם דברי עם רצוייך (ינאי, קרוב' במד', זולאי, קצ).