פיו"ע, שָׁאָל, שְׁאֵלֵךְ, שָׁאֲלָה, שָׁאָלָה, שָׁאַלְתָּ, שָׁאָלְתְּ, שָׁאַלְתִּי, שְׁאִלְתִּיו, שְׁאִלְתִּיהוּ, שָׁאֲלוּ, שָׁאָלוּ, שְׁאָלוּנִי, שְׁאֵלוּנוּ, שְׁאֶלְתֶּם, שֹׁאֵל, שֹׁאֲלִים, שֹׁאֶלֶת, שָׁאוּל, שָׁאוֹל, שְׁאָלָה, שְׁאֹל, שְׁאוֹל, שְׁאָל, שְׁאַל, שַׁאֲלִי, שַׁאֲלוּ, אֶשְׁאַל, אֶשְׁאֲלָה, אֶשְׁאָלְךָ, אֶשְׁאָלֵם, חִּשְׁאַל, תִּשְׁאָלֵנִי, יִשְׁאַל, יִשְׁאָל, יִשְׁאָלְךָ, יִשְׁאָלֵהוּ, תִּשְׁאָלְךָ, — א‎) שָׁאַל דבר (מפלוני, מאת פלוני, מעמו)), בקש (ממנו) שיתן לו דבר, verlangen; démander; to ask: ועתה ישראל מה יי' אלהיך שֹׁאֵל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהיך (דבר' י יב). ככל אשר שָׁאַלְתָּ מעם יי אלהיך בחרב לאמר לא אסף לשמע את קול יי אלהי (שם יח יו). וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסה בתו לאשה ויהי בבואה ותסיתהו לִשְׁאוֹל מאת אביה שדה (יהוש' יה יז-יט; וכעין זה שופט' א יג-יה). על פי יי' נתנו לו (ליהושע) את העיר אשר שָׁאָל (יהוש' יט נ). מים שָׁאַל חלב נתנה (שופט' ה כה). ויאמר אליהם גדעון אֶשְׁאֲלָה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו (שם ח כד). ותהר חנה ותלד בן ותקרא שמו שמואל כי מיי' שְׁאִלְתִּיו (ש"א א כ). ויאמר שמואל את כל דברי יי' אל העם הַשֹׁאֲלִים מאתו מלך (שם ח י). דבר אחד אנכי שֹׁאֵל מאתך לאמר וכו' (ש"ב ג יג). ויבא אדניהו בן חגית אל בת שבע וכו' ויאמר וכו' שאלה אחת אנכי שֹׁאֵל מאתך וכו' ותבא בת שבע אל המלך וכו' ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שֹׁאֶלֶת מאתך אל תשב את פני ויאמר לה המלך שַׁאֲלִי אמי כי לא אשיב את פניך מ"א ב יג-כ). ותאמר (השונמית לאלישע) הֲשָׁאַלְתִּי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי (מ"ב ד כח). ויוסף יי' דבר אל אחז לאמר שְׁאַל לך אות מעם יי' אלהיך העמק שְׁאָלָה או הגבה למעלה1 ויאמר אחז לא אֶשְׁאַל ולא אנסה את יי' (ישע' ז י-יב). חיים שָׁאַל ממך נתת לו (תהל' כא ה). אחת שָׁאַלְתִּי מאת יי' אותה אבקש שבתי בבית יי' כל ימי חיי (שם כז ד). זבח ומנחה לא חפצת וכו' עולה וחטאה לא שָׁאָלְתָּ (שם מ ז). שתים שָׁאַלְתִּי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות, שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי (משלי ל ז-ח). — ובצרוף עם כנוי שְׁאֵלוֹ2 דבר, כמו שאל ממנו: יִשְׁאָלוּנִי משפטי צדק קרבת אלהים יחפצון (ישע' נח ב). כי שם שְׁאֵלוּנוּ שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משירי ציון (תהל' קלז ג). — ולפני משפט שאלה, שאל מה אתן לך וכדו': בגבעון נראה יי' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שְׁאַל מה אתן לך (מ"א ג ה; וכעין זה דהי"ב א ז). ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שְאַל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך (מ"ב ב ט). — ושאל אדם דבר לאחר בשבילו: ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שֹׁאֶלֶת את אבישג השנמית לאדניהו וְשַׁאֲלִי לו את המלוכה (מ"א ב כב). — ושאל האדם דבר, שאל לו דבר, שאל שאלה, חפץ, בקצור במשמ' שאל דבר מאת האלהים, רצה שינתן לו הדבר. sich) wünsch; désirer; to wish): ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שְׁאֶלְתֶּם (ש"א יב יג). התפלל בעד עבדיך אל יי' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לִשְׁאֹל לנו מלך (שם שם יט). וייטב הדבר בעיני אדני כי שָׁאַל שלמה את הדבר הזה ויאמר אלהים אליו יען אשר שָׁאַלְתָּ את הדבר הזה ולא שָׁאַלְתָּ לך ימים רבים ולא שָׁאַלְתָּ לך  עשר וכו' וְשָׁאַלְתָּ לך הבין לשמע משפט הנה עשיתי כדבריך וכו' וגם אשר לא שָׁאַלְתָּ נתתי לך (מ"א ג י-יג; וכעין זה דהי"ב א יא-יב). — ושאלו עיני אדם דבר: וכל אשר שָׁאֲלוּ עיני לא אצלתי מהם (קהל' ב י). — ושאלה נפש האדם ממנו, ובכנוי שאלתו נפשו: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תִּשְׁאָלְךָ נפשך (דבר' יד כו). —  ושאל אדם את נפשו למות, בקש שימות: וַיִּשְׁאַל (אליהו) את נפשו למות ויאמר רב עתה יי' קח נפשי (מ"א יט ד). ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וַיִּשְׁאַל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי (יונ' ד ח). — ושאל את נפש אויבו, בקש את מותו: ולא שָׁאַלְתָּ נפש איביך מ"א ג יא). אם אשמח בפיד משנאי וכו' ולא נתתי לחטא חכי לִשְׁאֹל באלה נפשו (איו' לא ל). — ושאל במשמ' קבל על פי שאלתו: ויהי משקל נזמי הזהב אשר שָׁאָל אלף ושבע מאות זהב  (שופט' ח כו). — ושאל אדם לחם ברעב, שאל ואין: מחרף עצל לא יחרש ישאל3  בקציר ואין (משלי כ ד). עוללים שָׁאֲלוּ לחם פרש אין להם4 איכ' ד ד. — ובלי כל השלמה במשפט מקצר: נדרשתי ללוא שָׁאָלוּ נמצאתי ללא בקשני (ישע' סה א). שָׁאַל ויבא שלו (תהל' קה מ). — ושָׁאל, בקצור במשמ' שאל ודרש תשלום, שחד: השר שׁוֹאֵל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו מיכ' ז ג). — ובתו"מ: מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת (ברכ' ה ב). אמר לר רבי יהושע (לרבי אליעזר) הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר, אמר לו רבי אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב ומוריד הגשם בעונתו (תענ' א א). אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים (שם שם ב). מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים וכו' עג עוגה ועמד בתוכה ואמר רבונו של עולם וכו' התחילו גשמים מנטפין, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, התחילו לירד בזעף, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה (שם ג ח). משחרב בית המקדש בושו חברים וכו' ואין דורש ואין שואל (סוט' ט ט). נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים (ב"ב ט א). יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה (רבי זעורא בשם רב חונה, ירוש' ברכ' ה ב). בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן, לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן (בשם רבי יהושע בן קרחה, יומא עה.-עה:). עזר נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לעניה שואלת מבית לבית (מד"ר אסתר ח, ותאמר אסתר). — ואמר הפיטן: ויחדש אהלם, וימלא שאלם, ויתכיל החלם (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א, 25). — ואמר המשורר: כמה שאלתימו להעצר ולא אבו ויסרתם ולא נוכחו (רמב"ע, אש קדחו, ברודי, עד). — ב) שאל דבר מחברו, בקש ולקח דבר על מנת להחזירו5, entleihen; emprunter; borrow: וְשָׁאֲלָה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת (שמות ג כב). דבר נא באזני העם וְשָׁאֲלוּ איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב (שם יא ב). ובני ישראל עשו כדבר משה וַיִּשְׁאֲלוּ ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת  (שם יב  לה). לכי שַאֲלִי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי (מ"ב ד ג). — ובינו' שָׁאוּל: ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שָׁאוּל (שם ו ה). — ושאול לפלוני במשמ' מֻשְׁאָל, נתון בהשאלה: ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מיי' שאלתיו וכו' וגם אנכי השאלתיהו ליי' כל הימים אשר היה הוא שָׁאוּל ליי' (ש"א א כ-כח)6 — ובתו"מ, אף בבינו' שׁוֹאֵל, שהפך כאלו לש"ע, לעמת המשאיל, כדגמת לוה ומלוה, קונה ומוכר ןלעמת יתר סוגי השומרים: שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני (שבת כג א). השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כרגלי השואל, ביום טוב כרגלי המשאיל, האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן (ביצה ה ד). לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לביש את מי שאין לו (תענ' ד ח). ארבעה שומרים הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר ב"מ ז ח). השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה, שאל הבעלם או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה ומתה פטור (שם ח א). אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר (תוספת' שם ג א). הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה (ב"ק קיב.). — ובסהמ"א: הרב שהוא מקריא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה ואיזו מסכתא שירצה וכו' הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול להם וביום הפרק שהכל באין לשמוע ענין אותו מועד הרי הוא שאול להם והם אינן שאולין לו (רמב"ם, שאלה ופקדון ב ד). — °ושאל אדם שם או מלה, השתמש בה במשמ' משאלת, שלא כמשמעותה העקרית: וחכמי האמות מקדם היו מסתירים הדברים בהתחלות ומדברים בהם בחידות ואפלטון ומי שקדם לו היה קורא החמר הנקבה והצורה הזכר וכו' ואם הם וכו' היו שואלים השמות ולוקחים הדמיון בלמוד כל שכן שראוי לנו אנחנו, קהל בעלי הדת, שלא נבאר דבר שיקשה על ההמון להבינו (ר"ש א"ת, מו"נ א יז). שאולות כלומר לקוחות ממלה אחרת (ר"י חריזי, פי' המלות הזרות). — °ובהשאלה מלה שאולה, מלה לקוחה מלשון אחרת שהתאזרחה בלשון אחרת וקבלה צורה נהוגה בלשון זו, Lehnwort; mot empruné; loan-word, נוהג בספרות ובדבור. — ג) שאל ראובן את שמעון דבר, תמה ואמר, (be) fragen; demander; to ask: ויען המלך ויאמר אל האשה אל נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שֹׁאֵל אתך וכו' היד יואב אתך בכל זאת (ש"ב יד יח-יט). כה אמר יי' וכו' האתיות שְׁאָלוּנִי על בני ועל פעל ידי תצוני (ישע' מה יא). ואותי יום יום ידרשון וכו' יִשׁאָלוּנִי משפטי צדק (שם נח ב). ציון יִשְׁאָלוּ דרך הנה פניהם (ירמ' נ ה). 7— ועם משפט בשאלה ישירה, שאל אותו לאמר, שאל אותו לאמר, שאל אותו ואמר, שאל מי שמע וכדו': וָאֶשְׁאַל אתה ואמר בת מי את (בראש' כד מז). כי יפגשך עשו אחי וּשְׁאֵלְךָ לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך (שם לב יח). וַיִּשְׁאַל יעקב ויאמר הגידה נא שמך (שם שם ל). וַיִּשְׁאַל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך (שם לח כא). וַיִּשְׁאַל את סריסי פרעה וכו' לאמר מדוע פניכם רעים היום (שם מ ז). אדני שָׁאַל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח (שם מד יט). והיה כי יײשְׁאָלְךָ בנך מחר לאמר מה זאת (שמות יג יד). כי יִשְׁאָלְךָ בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יי' אלהינו אתכם דבר' ו כ). כי יִשְׁאָלוּן בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם (יהוש' ד ו). אם איש יבא וּשְׁאֵלְךָ ואמר היש פה איש ואמרת אין (שופט' ד כ). ןיאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם ש"א יז נו). ויבא עד בור הגדול אשר בשכו וַיִּשְׁאַל ויאמר איפה שמואל ודוד  (שם יט כב). שַׁאֲלוּ נא בגוים מי שמע כאלה (ירמ' יח יד). וכי יִשְׁאָלְךָ העם הזה או הנביא או כהן לאמר מה משא יי' (שם כג לג). ואת ברוך שָׁאֲלוּ לאמר הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו (שם לו יז). שַׁאֲלִי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה (שם מח יט). — ועם שאלה עקיפה, גם בצרוף שאל וראה: שַׁאֲלוּ נא וראו אם ילד זכר (ירמ' ל ו). — ושאל את פלוני על דבר, לדבר, גם לפי משפט שאלה: למה זה תִּשְׁאַל לשמי (בראש' לב ל; שופט' יג יח). שָׁאוֹל שָׁאַל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח (בראש' מג ז). עמדו על דרכים וראו וְשַׁאֲלוּ לנתבות עולם (ירמ' ו יו). אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שָׁאַלְתָּ על זה (קהל' ז י). וָאֶשְׁאָלֵם על היהודים (נחמ' א ב). — ובלי הבעת תכן השאלה, גם בצרופים כגון שאל אותו ואמר לו וכדו': שְׁאַל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דבר' לב ז). וילכד נער מאנשי סכות וַיִּשְׁאָלַהוּ ויכתב אליו את שרי סכות (שופט' ח יד). שְׁאַל את נעריך ויגידו לך (ש"א כה ח). ויאמר שמואל ולמה תִּשְׁאָלֵנִי ויי' סר מעליך (שם כח יו). וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ וְאֶשְׁאָלֵם וישיבו דבר (ישע' מא כח). ויבאו כל השרים אל ירמיהו וַיִּשְׁאֲלוּ אותו ויגד להם ככל הדברים האלה אשר צוה המלך (ירמ' לח כז).שְׁאַל נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד לך (איוב יב ז). הלא שְׁאֶלְתֶּם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו (שם כא כט-ל). אזר נא כגבר חלציך וְאֶשְׁאָלְךָ והודיעני איפה היית ביסדי ארץ וכו' (שם לח ג-ד; וכעין זה שם מ ז; שם מב ד). — ושאל אדם את פי פלוני: נקרא לנער וְנִשְׁאֲלָה את פיה (בראש' כד כז). — ובדברי משפט, שאל וחקר את פ' וכדו': ודרשת וחקרת וְשָׁאַלְתָּ היטב (דבר' יג יה). — ושאל ראובן לשלום שמעון, שאל לו לשלום במשמ' שאל מה שלומו, ברך אותו בברכת שלום8, begrüssen; saluter; to greet: וַיִּשְׁאַל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן (בראש' מג כז). ויצא משה לקראת חתנו וַיִּשְׁאֲלוּ איש לרעהו לשלום (שמות יח ז). וְשָׁאֲלוּ לך לשלום (ש"א י ד). ויבא (דוד) וַיִּשְׁאַל לאחיו לשלום (שם יז כב). ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל נבל וּשְׁאֶלְתֶּם לו בשמי לשלום שם ל כא). וישלח תעי את יורם בנו אל המלך דוד לִשְׁאָל לו לשלום ולברכו (ש"ב ח י; וכעין זה דהי"א יח י). ויבא אוריה אליו וַיִּשְׁאַל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה (ש"ב יא ז). מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לִשְׁאֹל לשלם לך (ירמ' יה ה). — ושאל שלום העיר במשמ' זו: שַׁאֲלוּ9 שלום ירושלם ישליו אהביך (תהל' קכב ו). — וכלפי האלהים, שאל את האלהים, באלהים, את פי האלהים, בדבר אלהים וכדו' כדי לדעת את רצונו וכדו': ויקחו האנשים מצידם ואת פי יי' לא שָׁאָלוּ (יהוש' ט יד). ויאמרו לו שְׁאַל נא באלהים ונדע התצלח דרכנו (שופט' יח ה). וַיִּשְׁאֲלוּ עוד ביי' הבא עוד הלם איש (ש"א י כב). ויאמר אלו שאול (לאחימלך) למה קשרתם עלי אתה ובן ישי בתתך לו לחם וחרב וְשָׁאוֹל לו באלהים (שם כב יג-יה). ויוסף עוד דוד לּשְׁאוֹל ביי' ויענהו יי' (שם כג ד). ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר יִשְׁאַל בדבר האלהים (ש"ב יו כג). ההלכים לרדת מצרים ופי לא שָׁאָלוּ (ישע' ל ב). נדרשתי ללוא שָׁאָלוּ נמצאתי ללא בקשני (שם סה א).— ושאל במשפט האורים, וכנגדו בעבודת אלילים שאל אוב, באוב, בתרפים, בעץ: ולפני אלעזר הכהן יעמד (יהושע) וְשָׁאַל לו במשפט האורים לפני יי' (במד' כז כא). לא ימצא בך וכו' מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר וְשֹׁאֵל אוב וידעני ודרש אל המתים (דבר' יח יא). כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שָׁאַל בתרפים ראה בכבד (יחזק' כא כו). עמי בעצו יִשְׁאָל ומקלו יגיד לו (הוש' ד יב). וימת שאול וכו' על דבר יי' אשר לא שמר וגם לשְׁאוֹל באוב לדרוש ולא דרש ביי' וימיתהו (דהי"א י יג). — ואמר בן סירא: בוש וכו' משואלי שלום מהחריש (ב"ס גני' מא יז-כ). — ובתו"מ: הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת יאכל על פיו (דמאי ד א). מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו (פסח' י ד). כיצד בודקין את העדים, זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון וכו' ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים (ר"ה ב ו). חכם וכו' שואל כענין ומשיב כהלכה (אבו' ה ז). ושננתם לבניך שיהו מסודרים בתוך פיך שכשאדם שואלך דבר אל תגמגם בם (ספרי דבר' לד). אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה לשאל ולי אין לי וכו' (שם שם קעד). מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע תפילת הערב מהו אמר ליה רשות, בא ושאל את רבן גמליאל וכו' אמר לו למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאול את ההלכה הזאת (ירוש' ברכ' ד א). כשנכנסו בעל תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה ברכ' כז:). שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם (ר' אליעזר, סנה' סח.). חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו (פסח' קטז.). מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (רבי חנינא, חול' ז:). כיון שנכנסו לבית המדרש עמד השול ושאל  כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ (בכורות לו.). רבי יהושע בן לוי בעו קומיה דריש לקיש אמר ליה מהו ליקח עבדים ערלים מן הגוים, אמר ליה אימתי את שאלני ביום טוב (מד"ר בראש' מז). אמר לו שאול (לאבנר) הלכה שנתעלמה מעיניך צא ושאל לשמואל10  (שם רות ה, ויאמר בעז). — *ושאינו יודע לשאֹל, אחד מארבעה הבנים שהתורה דברה כנגדם בענין הפסח: ושאינו יודע לשאל את פתח לו (מכי' בא, מסכתא דפסחא יח, כג.). — *ושאל בשלום פלוני11 שאל את פ' בשלום: אפילו המלך שואל בשלומו (בשעת התפלה) לא ישיבנו ברכ' ה א). חוכרין נירין מן הגוים בשביעית וכו' ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום (שביע' ד ג). והקרובים באים ושואלין בשלום הדינים ובשלום העדים (סנה' ו ו). מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין (תוספת' פסח' כ טז). מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באיסטרטא ובן זומא בא כנגדו הגיע אצלו ולא שאל בשלומו (שם חגי' ב ד). לא ישא אדם ויתן עם הגוי ביום אידו וכו' ולא ישאל בשלומן במקום שמתחשב (שם ע"ז א ב). פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום (ר' יוסי, ספרי דבר' שנד). השואל (כגון בפרקים שבקריאת שמע) בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו (ירוש' ברכ' ב א). שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום (ר' ינאי, שם שבוע' ה ה). הוא (אבל) שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום, אחרים אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום (ר' אידי בר אבין, מו"ק כא:). והיו מטרונייתא באות לשאול בשלמה של שרה והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה (מד"ר בראש' מה). כיום שעלו (משה ואהרן) היה פרעה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו וכו' ואף לא שאלו בשלומו (שם שמות ה). — *ובקצור שאל במשמ' שאל בשלום: היה קורא בתורה וכו' בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב (ברכ' ב א). — *ובענין נדרים, שאל החכם לנודר, שאל אותו שאלות לטובתו כדי למצוא לו פתח להתיר נדרו, ועי' נִפע': אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו12 בשעת קלקלתו (ר' שמעון בן אלעזר, אב' ד יח). — ובסהמ"א, ששאלת, ששאלתם13 ובדו' כפתיחה לתשובה: וששאלת הא דאמ' ר' זירא אמ' רבה בר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כיוצא בו וכו' קושיא זו שהקשית כבר אקשיוה רבנן בגמרא וכו' (תשו' הגאו', אסף, 9). וששאלתם אמ' רב גדל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכו' (שם שם  24). וששאלתם הא דתנן הלוקח פשתן מחברו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום וכו' (שם שם). ששאלתם על צבור שאמרו תפילת המנחה ביום ששי עם דמדומי חמה ודחקתן העת וכו' (אוצה"ג א, לוין, התשובות, 71) — °שאל אל14, כמו שאל את: ויהושע שאל אליהם מי אתם (ר"י אברבנאל, יהוש' ט יה).   

— נִפע', נִשְׁאַל, נִשְׁאַלְתִּי, נִשְׁאֹל, — נשאל אדם מפלוני לעשות דבר, שאל ובקש לעצמו רשות לעשותו, sich Erlaubnis erbitten; demander permission; to beg leave: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו (ש"א כ ו; וכעין זה שם פס' כח). ולקץ ימים נִשְׁאַלְתִּי מן המלך ואבוא לירושלם (נחמ' יג ו-ז). — ובתו"מ, נשאל במשמ' שאלו אותו שאלה, נתן הזדמנות שישאלוהו: חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי שיש בו טומאה הרי אלו בחזקת טהרה וכו' וכל שאין בו דעת להשאל ספקו טהור (טהר' ג ו). ואין נשאלין לעם הארץ על טהרותיו (תוספת' דמאי ב כד). שאין נשאלים אלא לבעל המעשה (ספרי במד' סח). כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל והן מתירין לו (ר"א בשם ר' אבין, ירוש' פסח' ד א). הכדי האי מחט דבר שאין בו דעת לישאל15 הוא וכל דבר שאין בו דעת לישאל בין בר"ה בין ברה"י ספיקו טהור (פסח' יט:). ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה (ר' יוחנן, שם כ:). שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה (ר' גמליאל, מד"ר בראש' כ) . — *ונשאל הנודר נדר ע"י החכם16 מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת (שבת כד ה). נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' על כולן אין נשאלים להם ואם נשאלו עונשים אותן נדר' ב ה). אין נשאלין נדרים אלא עטופי' ויושבים והנשאל יושב והשואל צריך להיות עומד (ירוש' שם י י). עם כשהוא (ר"ג) יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו וכו' (שם ע"ז א ט). — *ונשאל באורים ותומים: באלו נשאלין17 באורים ותומים, ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין (יומא ז ה). — *ונשאל באוב: בעל אוב וכו' וידעוני וכו' הרי אלו בסקילה והנשאל18 בהם באזהרה (סנהד' ז ז). בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת (בבלי שם סה:). — *ונשאל לפלוני במשמ' שאל אותו19: מי שנדר בנזיד ונשאל לחכם ואסרו מונה משעה שנדר (נזיר ה ג). הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם (ירוש' נדר' ה ד). — *ונשאלה שאלה הלכה, שאלו אותה או עליה: כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה (ר' יעקב בר אידי בשם רבי יונתן, ירוש' שבת ד א). — *ונשאל חפץ או עבד מפלוני, נלקח ממנו על מנת להחזירו: השאיליני פרתך י' ימים והשאל לי בהן ה' ימים ראשונים מתה בתוך האחרונים משעבוד הראשונים מתה וכו' השאיליני פרתך ואני נשאל לך וכו' ומתה כמי שהבעלין עמו (שם ב"מ ח ג). האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו (רב עיליש, בבלי שם צו.). — ובסהמ"א: ומתוך דברי השואל והנשאל המשיב ישכיל המשכיל שדבר פשוט היה להם התר לעבד בצואת כלבים (שו"ת הרמב"ן הירחי, גנזי ירושלם, ורטהימר, כז). אדוננו הרב הגדול הגאון יבאר לי בחסדו שאלתי זאת שנשאלתי מקהל פרקסט"ה (תשו' הרמב"ם קנג, פריימן, 149).

     — פִע', שִׁאֵלוּ, יְשָׁאֲלוּ, — א) שִׁאֵל באבל וכן, שאל באורים ותומים20: דבר ידברו בראשנה לאמר שאול יְשָׁאֲלוּ באבל וכן התמו (ש"ב כ יח). ב) שִׁאֵל, שאל להם, חזר על הפתחים, betteln; mendier; to go begging: יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה ונוע ינועו בניו וְשִׁאֵלוּ (תהל' קט ט-י). — ובתו"מ: ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה והבנים ישאלו על הפתחים (ירוש' כתוב' יג ג). — *ושִׁאֵל (בפלוני) במשמ' שָׁאַל (עליו): כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל21  בו (בשם ר' יצחק, ברכ' ו:). והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו ב"ב קכג.). — ובסהמ"א: עד שאתם משאילין על אבשלום שאלו על שלמה (תשו' רב שרירא גאון בסוף אגרת רש"ג, הוצ' ב"מ לוין, נספח ד V). מגיד שפרעה מתחזר ומשאיל21 על משה ואהרן היכן הן (והזהיר בא ה).ונוע ינועו בניו ושאלו, יהו משאלים על הפתחים (רש"י, תהל' קט י). — ואמר המשורר: ויהלך היום משאל פת לחם וידו מחזיק פלך (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שפג).

— הִפע', הִשְׁאִלְתִּיהוּ, יַשְׁאִלוּם, — השאיל ראובן את פ' או לפ' דבר, נתן לפלוני דבר ששאל, נתנו לו על מנת שיֻחזר לו22, Leiihen; prêter; to lend: ויי' נתן את חן העם בעיני מצרים וַיַּשְׁאִלוּם (שמות יב לו). וגם אנכי הִשְׁאִלְתִּיהוּ ליי' (ש"א א כח). — ובתו"מ, גם כבינו' מַשְׁאִיל, המשאיל חפץ לפלוני: משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור (שביע' ה ט). המשאיל קנקנין למעשר שני אף על פי שגפן לא קנה מעשר (מע"ש ג יב). השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כרגלי השואל, ביום טוב כרגלי המשאיל (ביצ' ה ד). המודר מאכל מחברו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים (נדר' ד א). המודר הנאה מחברו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו, לא ילונו ולא ילוה ממנו (שם שם ו). השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר (ב"מ ג ב). שכר אחת ושאל אחת ומתה, המשאיל אומר שאולה מתה וכו' והלה אומר איני יודע, חיב (שם ח ב). אמר לו השואל שלחה לי ביד בני וכו' או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני וכו' ושלחה ומתה חיב   (שם שם ג). לפני אידיהן של עכו"ם שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן ולוות מהן (ע"ז א א). השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זו תולה בה (נדה ט ג). אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר וכו' (תוספת' ב"מ ז א). אמר לו השאילני מגלך23 אמר לו לאו, למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה (יומא כג.). השאילני ואשאילך, שמור לי ואשאילך  וכו' כולן נעשו שומרי שכר זה לזה (ב"מ פא.). — °ובלשון הפילוסופיה, השאיל אדם תכונה לפלוני או לדבר, השאיל שם לענין זה או זה, העביר אותם עליו בדמוי ובמשל, übertragen, figürlich anwenden; employer au figure, comme métaphore; to use figuratively, metaphorically: כי כל מה שידמהו ההמון חסרון או אי אפשר לציירו בחק השם יתעלה לא השאילוהו ספרי הנבואה לו יתעלה (ר"ש א"ת, מו"נ א סו).

— פֻע', *שֹׁאַל, בינ' מְשֹׁאָל, — שהשאילו אותו, ואמר בן סירא: נכבד עמו ואהוב עושהו המשואל מבטן אמו נזיר יי' בנבואה שמואל שופט ומכהן (ב"ס גני' מו יג).

— הָפע', *הָשְׁאַל, בינ' מָשְׁאָל, — שהשאילו אותו: הרי היא מושאלת לך היום שתשמרנה לך עד חצות שתשמור לי חברתה מחצות ולמעלה וכו' הוא כשומר חנם (תוספת' ב"מ ח כב). — ובסהמ"א, הָשאל שם מענין לענין וכדו', העבר לשמש בתמונה ובמשמ' שלא כמשמעותו הראשונה, ובפרט בבינו' שם מָשאל  überiragen, metaphorisch; figure metaphorique; figurative, metaphorical: המאמר הזה ענינו הראשון לבאר עניני שמות באו בספרי הנבואה מהשמות ההם שמות משתתפים וכו' ומהם מושאלים ויקחום גם כן כפי הענין הראשון אשר הושאל ממנו (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיח'). והשמות יש מהם מועתקים וכו' והמושאלים הם שמות אשר יושאלו מדבר אחד לדבר אחר כמו בטן האדמה (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ב, 24-25). ולפי שזה (תפת) מקום שריפת הפושעים הושאל זה השם למשפט הרשעים (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, ויצא כא א). שהשמות יושאלו על המושאלים אליהם משני צדדים אם מצד שידמו אליהם בדבר מה וכו' ואם מצד שיורו עליהם בהוראה רחוקה (ר"י אלבו, עקרים ב כח). — °והָשאל לפלוני במשמ' נשאל, שאלו אותו: אם יושאל לך מאיש שוגה ומפתי למה היה זה וכו' (ר"י אברבנאל, זבח פסקה פסקה ברב המקום).