שׂוּם, פ"י, שָׂם, שָׂמָה, שַׂמְתָּ, שַׂמְתְּ, שַׂמְתִּי, שָׂמְתִּי, שָׂמוּ, שַׂמְתֶּם, שַׂמְנוּ, שָׂמַנִי, שָׂמְךָ, שָׂמוֹ, שָׂמָהוּ, שָׂמָהּ, שָׂמַתְנִי, שָׂמָתְהוּ, שַָמְתַּנִי, שַׂמְתּוֹ, שַׂמְתָּם, שָׂמְתִּיךָ, שַׂמְתִּיךְ, שַׂמְתִּיו, שַׂמְתִּיהָ, שַׂמְתִּים, שָׂמֻנִי, שָׂמוּךָ, בינ' שָׂם, שָׂמִים, בינ' פָעוּ' שִׂים, שִׂימָה, שׂוּמָה, מקו' שׂוֹם, שׂוּם, שִׂים, שׂוּמִי, שׂוּמוֹ, שֻׂמוֹ, שִׂימֹו, עת', אָשִׂים, אָשִׂם, אָשִׂימָה, אָשִׂמָה, תָּשִׂים, תָּשֵׂם, תָּשֶׂם, תָּשִׂימִי, יָשִׂים, יָשִׂם, יָשׂוּם, יָשֵׂם, וַיָּשֶׂם, נָשִׂים, נָשִׂימָה, תָּשִׂימוּ, תְּשִׂימוּן, תְּשִׂמוּן, יָשִׂימוּ, יָשִׂמוּ, אֲשִׂימְךָ, אֲשִׂימֵךְ, אֲשִׂימֶנּוּ, אֲשִׂימֶנָּה, אֲשִׂימֵם, תְּשִׂימֵנִי, תְּשִׂימֵנוּ, יְשִׂימֵנִי, יְשִׂמֵנִי, יְשִׂימְךָ, יְשִׂמְךָ, יְשִׂימֵהוּ, יְשִׂמֵהוּ, יְשִׂימֶהָ, יְשִׂמֶהָ, יְשִׂימָם, יְשִׂמֵם, תְּשִׂמֵם, תְּשִׂימֻנִי, צווי שִׂים, שִׂימָה, שִׂמִי, שִׂימוּ, שִׂמוּ, שִׂימֵנִי, שִׂימָהּ, —  נתן, הניח דבר במקום, קבע דבר או אדם במקומו, legen, setzen; mettre, placer; to put, lay: ויטע יי' גן בעדן מקדם וַיָּשֶׂם שם את האדם אשר יצר בראש' ב ח. ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שָׂם על שכמה שם כא יד. ויעקד את יצחק בנו וַיָּשֶׂם אתו על המזבח ממעל לעצים שם כב ט. וָאָשִׂים הנזם על אפה והצמידים על ידיה שם כד מז. ויקח את האבן אשר שָׂם מראשתיו וַיָּשֶׂם1 אתה מצבה שם כח יח. וְשָׂם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים שם ל מא. ורחל לקחה את התרפים וַתְּשִׂמֵם בכר הגמל שם לא לד. וַיָּשֶׂם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה שם לג ב. לא ידענו מי שָׂם כספנו באמתחתינו שם מג כב. וְשִׂים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביעי גביע הכסף תָּשִׂים בפי אמתחת הקטן שם מד א-ב. שִׂים ימינך על ראשו שם מח יח. מי שָׂם פה לאדם שמות ד יא. וְשָׂמְתָּ את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן שם כו לה. והיה בעבר כבדי וְשַׂמְתִּיךָ בנקרת הצור שם לג כב. וְשַׂמְתָּ את מסך הפתח למשכן שם מ ה. וְשַׂמְתָּ את החצר סביב ונתת את מסך שער החצר שם שם ח. וַיָּשֶׂם את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח שם שם ל. והרים את הדשן וכו' וְשָׂמוֹ אצל המזבח ויק' ו ג. ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' וְשָׂמְתָּ בטנא דבר' כו ב. לקח את ספר התורה הזה וְשַׂמְתֶּם אתו מצד ארון ברית יי' אלהיכם שם לא כו. ויאמר וכו' קרבו שִׂימוּ את רגליכם על צוארי המלכים האלה ויקרבו וַיָּשִׂימוּ את רגליהם על צואריהם יהוש' י כד. הבשר שָׂם בסל והמרק שָׂם בפרור שופט' ו יט. ויפנו וילכו וַיָּשִׂימוּ את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם שם יח כא. וַיָּשִׂימוּ להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשלה שם שם לא. ויקח שמואל אבן אחת וַיָּשֶׂם בין המצפה ובין השן ש"א ז יב. ואת כליו שָׂם באהלו שם יז נד. ותקח מיכל את התרפים וַתָּשֶׂם אל המטה ואת כביר העזים שָׂמָה מראשתיו שם יט יג. וַיָּשִׂימוּ (את הפר) על העצים ואש לא יָשִׂימוּ וכו' מ"א יח כג. קחו לי צלחית חדשה וְשִׂימוּ שם מלח מ"ב ב כ. ויעל וישכב על הילד וַיָּשֶׂם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו שם שם לד. וַיָּשֶׂם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר יי' וכו' שם כא ז. לָשׂוּם במרום קנו להנצל מכף רע חבק' ב ט. מטרם שׂוּם אבן אל אבן בהיכל יי' חגי ב יה. ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות וְשַׂמְתָּ בראש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול זכר' ו יא. וַיָּשֶׂם כתר מלכות בראשה אסתר ב יז. —  ואת הדם על סלע: כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שָׂמָתְהוּ לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר יחזק' כד ז. —  ואת הדמעה בנאד: שִׂימָה דמעתי בנאדך הלא בספרתך תהל' נו ט. —  ובהשאלה כלפי מרחק ומרחב: וַיָּשֶׂם דרך שלשת ימים2 בינו ובין יעקב בראש' ל לו. —  בופרט שָׂם אדם יד על פה, שָׂם כף לפה וכד', כדי לעצר דבורו: החרש שִׂים יד על פיך שופט' יח יט. פנו אלי והשמו וְשִׂימוּ יד על פה איוב כא ה. שרים עצרו במלים וכף יָשִׂימוּ לפיהם שם כט ט. הן קלתי מה אשיבך ידי שַׂמְתִּי למו פי שם מ ד3. —  ושָׂם ידו תחת ירכו של אחר לשבועה: שִׂים נא ידך תחת ירכי ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ בראש' כד ב. וַיָּשֶׂם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו וישבע לו על הדבר הזה שם שם ט. —  ושָׂם שמלה, אזור וכדו', לָבַשׁ: ויקח שם  ויפת את השמלה וַיָּשִׂימוּ על שכם שניהם שם ט כג. וקנית לך אזור פשתים וְשַׂמְתּוֹ על מתניך ירמ' יג א. ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים יָשִׂים איוב כד יה. ורחצת וסכת וְשַׂמְתְּ שמלתיך עליך רות ג ג. —  ושם ביד פלוני, מסר לידו, גם בהשאלה כלפי דברים מֻפשטים: ראה כל המפתים אשר שַׂמְתִּי בידך ועשיתם לפני פרעה שמות ד כא. הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה וכו' וְשַׂמְתִּיהָ ביד מוגיך ישע' נא כג. —  ושם ביד עצמו: ותקח יעל וכו' וַתָּשֶׂם את המקבת בידה שופט' ד כא. והיה כל מחמד עיניך יָשִׂימוּ בידם ולקחו מ"א כ ו. —  ושם אדם נפשו בכפו, במשמ' שם את צוארו4 בכפו, בין כאלו כדי לחנק את עצמו, בסכון חייו, ובין כדי למנע עצמו מדבור: ואראה כי אינך מושיע וָאָשִׂימָה נפשי בכפי5 ואעברה אל בני עמון שופט' יב ג. וַיָּשֶׂם את נפשו בכפו5 ויך את הפלשתי ש"א יט ה. הנה שמעה שפחתך בקולך וָאָשִׂים נפשי בכפי6 ואשמע את דבריך וכו', ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך שם כח כא וכו'. על מה אשא בשרי בשני7 ונפשי אָשִׂים בכפי8 איוב יג יד. ושם פניו בין ברכיו: ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וַיָּשֶׂם פניו בין ברכיו מ"א יח מב. —  ושם קרחה, קָרח בראשו: לא תתגדדו ולא תָשִׂימוּ קרחה בין עיניכם למת דבר' יד א. —  ועל זריעת תבואה: וְשָׂם חטה שורה ושעורה נסמן וכסמת גבלתו ישע' כט כה. —  ובהשאלה, שם את פל' למרום, הרים ונִשא: לָשׂוּם שפלים למרום וקדרים שגבו ישע איוב ה יא. —  ושׂם דברים לפני פלוני, השמיע אותם לפניו: ואלה המשפטים אשר תָּשִׂים לפניהם שמות כא א. וזאת התורה אשר שָׂם משה לפני בני ישראל דבר' ד מד. —  ובאזני פלוני: כתב זאת זכרון בספר וְשִׂים באזני יהושע שמות יז יד. —  ושם אדם בעבודה: את בניכם יקח וְשָׂם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו ש"א ח יא. —  ושם בני אדם, במשמ' ערך וסדר אותם, anordnen; arranger; to arrange: וַיָּשֶׂם שאול את העם שלשה ראשים ש"א יא יא. ויהוא שָׂם לו בחוץ שמנים איש מ"ב י כד. כשדים שָׂמוּ שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום איוב א יז. —  ושָׂם אוֹרֵב וכד', מצור וכד': כי בטחו אל הארב אשר שָׂמוּ אל הגבעה שופט' כו לו. בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו יָשִׂים ארבו ירמ' ט ז. ונתת עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתת עליה מחנות וְשִׂים עליה כרים סביב יחזק' ד ב. מצור שָׂם עלינו מיכה ד יד. —  שם (בלא השלמה) באותה משמ': פקדתי את אשר עשה עמלך לישראל אשר שָׂם לו בדרך בעלתו ממצרים ש"א יה ב. ובאו עליך הצן ורכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע יָשִׂימוּ עליך סביב יחזק' כג כד9. —  ושם את פל' לעבד, לשר וכד', מִנה אותו לכך, קבע את יחסו ומעלתו כלפי זולתו: הן גביר שַׂמְתִּיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים בראש' כז לז. שָׂמַנִי אלהים לאדון לכל מצרים שם מה ט. וַיָּשִׂימוּ עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם שמות א יא. מי שַׂמְךָ לאיש שר ושפט עלינו שם ב יד. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וכו' וְשַׂמְתָּ עליהם שרי אלפים ושרי מאות וכו' שם יח כא. שׂוֹם תָּשִׂים עליך מלך אשר יבחר יי' אלהיך בו מקרב אחיך תָּשִׂים עליך מלך דברים יז יה. —  וכעין זה: וַיָּשֶׂם את בניו שפטים לישראל ש"א ח א. שִׂימָה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים שם שם ה. ואת עמשא שָׂם אבשלם תחת יואב על הצבא ש"ב יז כה. הסר המלכים איש ממקמו וְשִׂים פחות תחתיהם מ"א כ כד. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וְשָׂמוּ להם ראש אחד ועלו מן הארץ הושע ב ב. יי' למשפט שַׂמְתּוֹ וצור להוכיח יסדתו חבק' א יב. —  ושם דבר למשהו, עשה שהדבר יהפך למשהו: וַיְשִׂימֵנִי לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו וכו' שָׂמַנִי אלהים לאדון לכל מצרים בראש' מה ח-ט. כי לגוי גדול אֲשִׂימְךָ שם שם מו ג. וַיָּשֶׂם אתה יוסף לחק עד היום הזה שם מז כו. שָׂמִים חשך לאור ואור לחשך שָׂמִים מר למתוק ומתוק למר ישע' ה כ. כי שַׂמְתָּ מעיר לגל וקריה בצורה למפלה שם כה ב. שָׂמָהּ לשממה ירמ' יב יא. וְשַׂמְתִּים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם10 צפנ' ג יט. —  ועם כ', ושם כמשהו: וְשַׂמְתִּי את זרעך כעפר הארץ בראש' יג יו. וְשַׂמְתִּי את זרעך כחול הים שם לב יג. יְשִׂימְךָ אלהים כאפרים וכמנשה בראש' מח כ. כי כעת מחר אָשִׂים את נפשך כנפש אחד מהם מ"א יט ב. שָׂם תבל כמדבר ועריו הרס ישע' יד יז. איך אתנך כאדמה אֲשִׂימְךָ כצבאים הושע יא ח. קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אֲשִׂימֶנּוּ כצאן בצרה מיכה ב יב. וְשַׂמְתִּיהָ כאבל יחיד עמוס ח י. שָׂמוּ אותם כסוס הודו במלחמה זכר' י ג. —  ושָׂם פה, ובהשאלה, ושם אות, חק, ברית, קץ, גבול, מקום, חוצות, וכד', קבע אותם: וַיָּשֶׂם יי' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מצאו בראש' ד יה. מי שָׂם פה לאדם שמות ד יא. ויצעק משה אל יי' על דבר הצפרדעים אשר שָׂם לפרעה שם ח ח. שׁם שָׂם לו חק ומשפט שם יה כה. וְשַׂמְתִּי לך מקום אשר ינוס שמה שם כא יג. וְשַׂמְתִּי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ש"ב ז י. כי ברית עולם שָׂם לי ערוכה בכל ושמרה שם כג ה. וחצות תָּשִׂים לך בדמשק כאשר שָׂם אבי בשמרון מ"א כ לד. ושמש שָׂם אהל בהם תהל' יט ה. גבול שַׂמְתָּ בל יעברון בל ישבון לכסות ארץ שם קד ט. קץ שָׂם לחשך איוב כח ג. —  וְשָׂם שֵׁם ושארית: וישלחני אלהים לפניכם לָשׂוּם לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה בראשית מה ז. לבלתי שׂום11לאישי שם ושארית על פני האדמה ש"ב יד ז. —  ושָׂם כבוד לאל, חלק לו כבוד: בני שִׂם נא כבוד ליי' אלהי ישראל ותן לו תודה יהושע ז יט. יָשִׂימוּ ליי' כבוד ותהלתו באיים יגידו ישע' מב יב12. —  ושם לו שלום: ישא יי' פניו אליך וְיָשֵׂם לך שלום במד' ו כו. —  ורחמים: לא שַׂמְתָּ להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד ישע' מז ו13. —  ושם האל את שמו בַּמקום, קבע שיקָּרא שמו על מקום זה: כי אם אל המקום אשר יבחר יי' אלהיכם מכל שבטיכם לָשׂוּם את שמו שם וכו' דבר' יב ה. הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לָשׂוּם שמי שם עד עולם מ"א ט ג. העיר אשר בחרתי לי לָשׂוּם שמי שם שם יא לו. בירושלם אָשִׂים את שמי מ"ב כא ד. —  ושָׂם שֵׁם לפלוני, קרא לו שם: וַיָּשֶׂם להם שר הסריסים שמות וַיָּשֶׂם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך וכו' דני' א ז. —  ושָׂם דבר בפי פלוני, הורהו לאמר כדבר: הדבר אשר יָשִׂים אלהים בפי אתו אדבר במד' כב לח. וַיָּשֶׂם יי' דבר בפי בלעם שם כג ה. ודברת אליו כדבר הזה וַיָּשֶׂם יואב את הדברים בפיה ש"ב יד ג. וָאָשִׂימָה בפיהם דברים לדבר אל אדו אחיו עזרא ח יז. —  ושָׂם פניו, כִּוֵּן והפנה את פניו ואת מבטו: וַיָּשֶׂם את פניו הר הגלעד בראש' לא כא. וַיָּשֶׂם חזאל פניו לעלות על ירושלם מ"ב יב יח. אם אתם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פניכם לבא מצרים ירמ' מב יה. אשר שָׂמוּ פניהם לבוא ארץ מצרים שם מד יב. וַיָּשֶׂם פניו לבוא בתקף כל מלכותו דני' יא יז. —  ובהשאלה, שם פניו על פלוני, בחר ורצה בו: ועלי שָׂמוּ כל ישראל פניהם למלך מ"א ב יה. —  ובפל', במשמ' הביט בכעס: ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא וכו' וְשַׂמְתִּי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו ויק' כ ד-ה. כי שַׂמְתִּי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה ירמ' כא י. וידעתם כי אני יי' בְּשׂוּמִי את פני בהם יחזק' יה ז. —  ושם עליו עינו או עיניו, הביט, השגיח: הורדהו אלי וְאָשִׂימָה עיני עליו בראש' מד כא. קחנו ועיניך שִׂים עליו ואל תעש לו מאומה רע ירמ' לט יב. בא וְאָשִׂים את עיני עליך שם מ ד. —  ושם עינו עליו לטובה או לרעה, הביט על פלוני באהבה וברצון או בכעס ובשנאה: וְשַׂמְתִּי עיני עליהם לטובה והשבתים אל הארץ הזאת שם כד ו. וְשַׂמְתִּי עיני עליהם לרעה ולא לטובה עמוס ט ד. —  וְשָׂם לבו, התבונן: הראשנות מה הנה הגידו וְנָשִׂימָה לבנו ונדעה אחריתן ישע' מא כב. בן אדם שִׂם לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע יחזק' מד ה. ועתה שִׂימוּ נא לבבכם מן היום הזה ומעלה וכו' חגי ב יה. —  ושם על לב(ו), באותה משמ': לא שַׂמְתָּ אלה על לבך לא זכרת אחריתה ישע' מז ז. הצדיק אבד ואין איש שָׂם על לב שם נז א. ואותי לא זכרת ולא שַׂמְתָּ על לבך שם שם יא. נשמה כל הארץ כי אין איש שָׂם על לב ירמ' יב יא. —  ושם על לב(ו) לעשות או שלא לעשות דבר: ואם לא תָשִׂימוּ על לב לתת כבוד לשמי וכו' מלא' ב ב. וַיָּשֶׂם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך דני' א ח. —  ושם אל לבו: אל יָשֵׂם אדני המלך אל לבו14 דבר לאמר כל בני המלך מתו ש"ב יג לג. —  ושם בלבבו: וַיָּשֶׂם דוד את הדברים האלה בלבבו וירא מאד ש"א כא יג. —  ועם השלמה, שם לבו אל דבר או על דבר: ואשר לא שָׂם לבו אל דבר יי' שמות ט כא. שִׂימוּ לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום דבר' לב מו. אל תָּשֶׂם את לבך להם ש"א ט כ. וְשִׂים לבך לכל אשר אני מראה אותך יחזק' מ ד. שִׂימוּ לבבכם על דרכיכם חגי א ה. הֲשַׂמְתָּ לבך אל עבדי איוב שם ב ג. אם יָשִׂים15 אליו לבו שם לד יד. —  ובלא תבת לב, באותה משמ': לא נהיתה ולא נראתה כזאת וכו' שִׂימוּ לכם16 עליה עצו ודברו שופט' יט ל. למען יראו וידעו וְיָשִׂימוּ וישכילו יחדו כי יד יי' עשתה זאת ישע' מא כ. ועי' מְשִׂים. —  ושָׂם שכל, עִיֵּן יפה בדבר17: ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש וְשׂוֹם שכל ויבינו במקרא נחמ' ח ח. —  ושָׂם על פל', הטיל עליו חובה, חִיֵּב אותו לעשות דבר: ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תָּשִׂימוּ עליהם שמות ה ח. לא תְּשִׂימוּן עליו נשך שם כב כד. —  ושם בפל' מחלה וכד': וכל מדוי מצרים וכו' לא יְשִׂמָם בך ונתנם בכל שנאיך דבר' ז יה. —  שום עלי ורעה: וַיָּשִׂימוּ עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי תהל' קט ה. —  ושָׂם לפלוני עלילות דברים, הוציא עליו דבה: וְשָׂם לה עלילת דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים דבר' כב יד. —  וכן שָׂם דבר בפלוני: אל יָשֵׂם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי כי לא ידע עבדך בכל זאת ש"א כב יה. —  ושָׂם תָּהֳלָה18 בפלוני: הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו יָשִׂים תהלה איוב ד יח. —  ושָׂם דבר לאל: מי יכזיבני וְיָשֵׂם לאל מלתי שם כד כה. ושָׂם בפל', במשמ' שם בו אשמה, האשים אותו: הברב כח יריב עמדי לא אך הוא יָשִׂם בי19 שם כג ו. —  ושם תפלה אליו, במשמ' קרובה לכך: ואליה לא יָשִׂים תפלה20 איוב כד יב. —  ושָׂם דם פלוני על פלוני, האשים את האחד במות חברו: ודמם לָשׂוּם על אבימלך אחיהם אשר הרג אותם שופט' ט כד. —  ושָׂם דמים בביתו, גרם לשפיכות דם בביתו: ועשית מעקב לגגך ולא תָּשִׂים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו דבר' כב ח. —  ושָׂם דמי מלחמה בשלום: וַיָּשֶׂם דמי מלחמה בשלום ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו מ"א ב ה. —  ושם (אדם או דבר) כך או כך, עשה שיהיה כך: מי שם פה לאדם או מי יָשׂוּם אלם או חרש או פקח או עור שמות ד יא. וישרף יהושע את העי וַיְשִׂימֶהָ תל עולם שממה יהושע ח כח. ותקח אחד מגריה כפיר שָׂמָתְהוּ יחזק' יט ה. קומי ודושי בת ציון כי קרנך אָשִׂים ברזל ופרסתיך אָשִׂים נחושה מיכה ד יג. חרפת נבל אל תְּשִׂימֵנִי תהל' לט ט. —  ובמליצה, שם בשר זרועו, חשב בשר ודם לעֹז ולמבטח לו: ארור הגבר אשר יבטח באדם וְשָׂם בשר זרעו ירמ' יז ה. —  ושם ה' מבטחו: אשרי הגבר אשר שָׂם יי' מבטחו תהל' מ ה. —  ושָׂם שם פלוני, קרא את שמו21: ילדה לו גם היא בן וַיָּשֶׂם את שמו אבימלך שופט' ח לא. אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים וְשַׂמְתָּ שמו אברהם נחמ' ט ז. —  ובשמושים שונים, כגון שם דרך: אָשִׂים במדבר דרך בישימון נהרות ישע' מג יט. שִׂים לך שנים דרכים יחזק' כא כד. זבח תודה יכבדנני וְשָׂם פעמיו דרך22 אראנו בישע אלהים תהל' נ כג. —  ושם פעמיו לדרך: צדק לפניו יהלך וַיָּשֵׂם לדרך  פעמיו תהל' פה יד. —  ושָׂם בנים: כל אלה נשאי נשים נכריות ויש מהם נשים וַיָּשִׂימוּ בנים עזרא י מד. —  ובלשון ערבות במק' שים יד לתקיעת הערב: שִׂימָה נא ערבני עמך23 איוב יז ג. —  ושם אשם, אולי במשמ' שלם כפרו: אם תָּשִׂים אשם24 נפשו יראה זרע יאריך ימים ישע' נג י. —  ושם דברתו, ערך דבריו: אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אָשִׂים דברתי איוב ה ח. —  ושם אף, במשמ' לא שִׁנה את רצונו: חנפי לב יָשִׂימוּ אף לא ישועו כי אסרם שם לו יג. —  ושם ידים לפלוני, פתח לו דרך: וַיָּשִׂימוּ לה ידים ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך מ"ב יא יו. —  ושמה בפוך עיניה: וַתָּשֶׂם בפוך עיניה ותיטב את ראשה שם ט ל. ועי' פּוּךְ.

—  ובינ' פָעוּ', שִׂים כמו מוּשָּׁב, נתוּן: איתן מושבך וְשִׂים בסלע קנך במד' כד כא. אם תגביה כנשר ואם בין ככבים שִׂים קנך משם אורידך עובד' א ד. —  ונק' שִׂימָה, שׂוּמָה: כי על פי אבשלום היתה שימה25 (להרג את אמנון) מיום ענותו את תמר אחתו ש"ב יג לב26. —  ומקור ע"ד הארמית מֵשִׂים: מבקר לערב יכתו מבלי מֵשִׂים27 לנצח יאבדו איוב ד כ. —  ואמר בן סירא: אם תחפוץ בני תתחכם ואם תשים לבך תערם ב"ס גני' ו לב. —  ובמגלות ים המלח: אודכה אדוני כי שמתה נפשי בצרור החיים אוצר המגילות הגנוזות, סוקניק, הודיות דף 2. — ובתו"מ: והיא הראתה למשה קבר יוסף ואמרה לו במקום הזה שמוהו מכי' בשלח, פתיח'.. ותשים חלקנו בגן עדן תפלת ר' אלעזר, ברכ' טז:. שתשים שלום28 בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה תפלת רב ספרא, שם שם. שלום אתה ושלימה משנתך ששמת שלום בין התלמידים רב נחמן בר יצחק, שם לט:. אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול שבת לא.. ואני בוכיה ומתאנחת ואומרת מי ישימני כשנים הראשונות מד"ר איכה, פתיח'. —  ושם חלקו: מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות ת"ר, ברכ' כח:. —  ושם קטטה: מה לך אצל ילדה וכו' כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך יבמ' מד.. —  ובתפלה: שיםשלום טובה וברכה וכו' עלינו ועל כל ישראל עמך תפלת י"ח29. שלום רב על ישראל עמך תשים לעולם תפלת י"ח למנחה וערבית, אשכנז'. —  ובסהמ"א: תמונה בנשם כבזק אור ברוח יום זך שומה בנפש מלהבת בגחלת רסע"ג, ספר הגלוי, הרכבי, קפא. והנה בתחתית ההר מערה ואבן גדולה שומה על פיה יוסיפון, גינצבורג, ז. וכה שמה רב סעדיה בפתרו אותה תשו' תלמידי מנחם 47. יתשמון, לשון וישם, יהון שומות לאשפות רש"י, דני' ב ה. יהי לבך ונפשך שומים בתורה ר"י בן יהודה, ספר מוסר ד יב. והרי שומה בפי ההמון והרופאים שהוא חולי המתדבק שו"ת מהרי"ט שאלה יד, טז.. —  ואמר הפיטן: רוממותך בפיהם שמו לזכרון יוסי בן יוסי, אפחד במעשי, מוסף ב ר"ה. מימינו דלת ונם אשימכם גיא גלות אטילכם להכלימכם ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב. דומה ישבה בערי דומה ובפי אריות שומה רי"צ גיאת, אגרות שד"ל, 499. וישׁמּם וישימם בלב ימים נטבעים ידועי שם, אופן ז פסח. —  ואמר המשורר: לבת חמה אשר נשאת לכימה והיא שומה בחדרי הקרבים ר"י הלוי, שאו כנפי, זמורה ב, 82. כאהל אפרשנו ליל באישון, וכובי רום ישימון בו מאורה ראב"ע, מעיל יש לי, כהנא א, 11. —  ואמר המליץ: ותושע לו שומו לבו ועין השגחתו על אשר ראה הרבה פעמים גוטלובר, ממצרים, 62. —  °ושם את הדבר כך וכך, במשמ' קבע שהדבר הוא כך וכך או שיהיה כך וכך30: ושם אשר ידיעתם וכו' מעטה או סבלם מעט רשעים וכו', ושם המרצים צדיקים ר"י א"ת, או"ד, הקד'. והחכם המשובח מי ששם אמתות הדברים שרש וכו' והכסיל המגונה מי ששם דעתו לשרש וחושב כי אמתות הדברים הולכות אחר דעתו שם. וראיתי לשומו דבר קיים ומטמון צפון ונר שיאיר לבני אדם הוא, הקד' חו"ה. ושמתי שרשן העליון ויסודן הגדול יחוד האל בלב שלם, ואח"כ שמתי הבחינה שרש שני לכלל מחובות הלבבות וכו' שם. ועוררתני פרידתך לחבר המאמר הזה וכו' ושמתיו פרקים מפורדים ר"ש א"ת מו"נ, פתיח'. יתחייב בהכרח שיתחלק החלק אשר שמוהו בלתי מתחלק, וכן כשתשים הדרך מדבקת יתחייב בהכרח התחלק העתה מן הזמן אשר הושם בלתי מתחלק שם א עג, הקד' ג. ישימו התורה והשכל שתי קצוות סותר' ר"ש א"ת, מאמר תחית המתים לרמב"ם.

—  הִפע', הֲשִׂמֹתִיהוּ, הָשִׂימִי31, —  כמו קל: ונתתי פני באיש ההוא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ32 לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמו יחז' יד ח. ועי' קל, הערה33. —  ובתו"מ: נשים לילות כימים על משים לילות כימים34 דברי הספד, מו"ק כה:. ואין אדם משים עצמו רשע רבא, יבמ' כה:. כל משימות שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך שם מה:. אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים לבו כבשר סוט' ה.. כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ר' אלכסנדרי, סנה' צט:. והוא משים אל לבו אם היום אעבור על המצוה מד"ר במד' יד. —  *וכנוי לאבר התשמיש, מֵשִׂים שלום: משים35 שלום בבית בטל ר"ש ר חלפתא, שבת קנב.. —  ובסהמ"א: וצריכין להשים עיקרים לכללות שפוגעין זה בזה ר"ח, סנה' לג:. שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם רש"י, תענ' ד., ד"ה אוריתא. שאל להשימני שר צבאו יוסיפון פרק ב. ויצו המלך לכרות את כל אבריו ולהשים אותם על המחבת שם פרק יט. ויש לאנשי לבב להשים על לב מה שנתה מדה זו מכל מדות הענין ר"א בלגנצי, יחזק' מ יג. ומותר להשים הרסן או האפסר בראש הסוס בשבת תוס', שבת נב., ד"ה אמר שמואל. מי שנקטעה רגלו עושה לו כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט להשים36 ראש שוקו בתוכו בשם רש"י, תוס', יומא עח:, ד"ה הקיטע. ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה שם שם, פ:, ד"ה ושיערו. דחומרא הכתובה בפסוק אין להכניס בק"ו דודאי חומרא של סברא ניתנה להשים בק"ו אבל הכתובה וכו' שם קדוש' ה., ד"ה שכן פודין. ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם רמב"ם, מלכים ב א. להשים למישר מעקשיו, להדריכו בדרכי אמת רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, מאריטץ דוד , 2. ויקחהו ועליו השים עינו ויסתכל במראהו ועינו הוא, המבקש, האג, לא. והמשרת הכין מאכלים טובים ויתן לפניהם ואשר ישיג לחמשה בני אדם השים לפני שניהם שם מב. וכל מי שהיה רוצה לתת צדקה בסתר היה משים מעות בתיבה מן החור מנוה"מ לר"י אלנקאוה א, 83. תחבושת של בצק שמשימין על המכה וכו' שם ב, 236. מכאן התקינו חז"ל שיהו משימין לאליהו זכור לטוב בבית שהבן נימול בו כסא כבוד שם ג, 476. שאסור להשים בשק פשתים וצמר מטורפין להוליכן אור זרוע סי' פג, הלכות שבת. סוכה שרצו להשים למעלה סולם וכו' תרומ' הדשן סי' צ', כג.. יאות לכל צדיק להשים בטחונו בשם אלהיו ר"י בן נחמיאש, משלי יח י. שאם אתה רוצה לבחור בשכל וכו' ולהשים השכל אדון על עצמך ר"ז מברצלונה, משלי ו ד. וי"מ דלהשים לפניו (חמץ לפני הנכרי) והוא יקח מותר מרדכי, שבת רנב. ומיחדת אותו ומשימתו מה שהוא אמו"ר לראב"ד ב, 11. אסור להשים אתרוגיו על בגדים ביו"ט הרוקח רכא, הלכ' סוכה. ואם לא היו כל כך דברים יפי' וטובים וראויי' לזה הספר ותועלת לקוראים אותם לא היינו משימים אותם כאן הערה בסוף החלק הראשון של מקראות גדולות, ונציה רע"ח, הובא גם בהקד' דה"ט של בר-שטראק, XX. מבלי השים לב לתבונה ר"י מוסקאטו, הקד' נפוצות יהודה. וזאת תורת האדם אשר אור שכלו יאיר ויופיע להשים כל מגמתו להשלים איש זולתו וכו' הקד' פתחי תשובה על יו"ד. —  °ובמשמ' קבע והחליט שהדבר הוא כך וכך37: אם מפני שמבקש המדע השכלי אינו יודע אופני הראיות ומשים הראיה לא ראיה ומשים ג"כ מה שאינו ראיה ראיה ר"י א"ת, או"ד, הקד'. וכופר כפרנות גדול שהוא משים את הבורא מרוכב מאמר מחבור ר"ד אלמקמץ, הליכות קדם, 74. —  ואמר הפיטן: סחי ומאוס השימוני בעדרי חברי ר"א קליר, שבת סורו מני, קינ' ת"ב. מקום עון להשים אמנם כן, מעריב יוה"כ. סוד אבן הקימו וגל לעד השימו ראב"ע, מי כמוך אל, איגר 229. ונשך לא תתכן להשים על מסכן רשב"ג, בצל שדי, אזהרות, ביאליק-רבינצקי ב, 147. —  ואמר המשורר: במות שמש וקום לילי כתנין להשים על פני ארץ חמריו הוא, כשרש עץ, שם א, 20. ולמס עובד השים רבים מגויי הארץ שלום הכהן, ניר דוד, 281.

—  הָפע', יוּשַׂם, יִישֶׂם, — הוּשַׂם, ששָׂמוּ אותו: ויישם38 לפניו לאכל בראש' כד לג. וַיִּישֶׂם39 בארון במצרים שם נ כו. —  ובסהמ"א: ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם רש"י, שמות ה יד. ואם אשים, הרי היא (המחלה) כלא הושמה הוא, שם יה כו. שים טעם, כלומר יושם חק הוא, דני' ג כט. נולי ישתוה, אשפה יושם הוא, שם שם. אבן גדולה המושמה על הכלים הוא, נדה נה., ד"ה אי מה. שניהם עובדים עושים מה שהושמו לעשותו ר"י א"ת, כוזרי ה כ. —  ואמר הפיטן: טרם בא שמשו הושם בגן לעמוד אל מחוללם, קונט' הפיוט' ס, 38. הושמתי כפר כל איש חוטא ראב"ע, אל בוראי, כהנא א, 114. —  ואמר המשורר: ראו כבודך רם ולא הושם סחי אברהם פרווינצאלי, מה תהמי, שירת איטליה, שירמן, רמז.

—  נִפע', °נָשׂוֹם או °נִשּׂוֹם40, —  כמו הָפע': היתה שומה זו נשומת על עבדיו להרג את אמנון רש"י, ש"ב יג לב. —  ואמר המליץ: אם רב המסבה נשומות אל תתרומם ב"ז, ב"ס לב א