ש"נ, סמ' שִׂנְאַת, כנ' שִׂנְאָתֶיךָ, שִׂנְאָתוֹ, שִׂנְאָתָם, — מחשבת איבה,  Hass; haine; hate: ואם בְּשִׂנְאָה יהדפנו או השליך עליו בצידיה וימת או באיבה הכהו בידו וימת (במד' לה כ). בְּשִׂנְאַת יי' אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו (דבר' א כז). וּמִשִּׂנְאָתוֹ אותם הוציאם להמתם אותם במדבר  (שם ט כח). וישנאה אמנון שִׂנְאָה גדולה מאד כי גדולה הַשִּׂנְאָה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה (ש"ב ג יה). הנני נתנך ביד אשר שנאת וכו' ועשו אותך בְּשִׂנְאָה ולקחו כל יגיעך ועזבוך ערם ועריה (יחזק' כג כט). ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בם (שם לה יא). דברו אתי לשון שקר ודברי שִׂנְאָה סבבוני וכו' וישימו עלי רעה תחת טובה וְשִׂנְאָה תחת אהבתי (תהל' קט ב-ה). שִׂנְאָה תערר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב). טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס וְשִׂנְאָה בו (שם יה יז). תכסה שִׂנְאָה במשאון תגלה רעתו בקהל (שם כו כו). גם אהבה גם שִׂנְאָה אין יודע האדם (קהלת ט א). גם אהבתם גם שִׂנְאָתָם גם קנאתם כבר אבדה (שם שם ו). — ובמשמ' דבר שנוא ומכֹער: מכסה שִׂנְאָה שפתי שקר1 ומוצא דבה הוא כסיל (משלי י יח). — ובצרוף שִׂנְאַת חָמָס: ראה איבי כי רבו וְשִׂנְְאַת חמס שנאוני (תהל' כה יט). —ובתו"מ: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם (רבי יהושע, אב, ב יא). שמא יאמרו הדיינין הרי אנו עושין עיר הנידחת ולמחר יהיו אחיהם וקרוביהם קושרין שנאה בלבם עלינו (תוספת' סנה' יד ג). יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא נעלה שנאתינו על לב אדם ולא שנאת אדם תעלה על לבנו (ירוש' ברכ' ד ב). בעוון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם (ר' נחמיה, שבת לב:). הר סיני הר שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו (רבי יוסי ברבי חנינא, שם פט.). מקדש שני וכו' מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות, ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים (יומא ט:). גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עכו"ם את ישראל (פסח' מט:). שנאה מבטלת שורה של גדולה (בשם רשב"א, סנה' קה:, וכעין זה מד"ר בראש' נה). לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' בשנאה שבלב הכתוב מדבר (ת"ר, ערכ' טז:). שנאה תעורר מדנים וגומר, שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהן שבשמים היא עוררה להן דיני דינין, דא"ר שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהן שבשמים (מד"ר ויק' ז). לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' בשנאה המיושנת (ילק"ש קדשים יט, רמז תריג). — ובתפלה: על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חנם (על חטא, תפלת יוה"כ). — ובסהמ"א: נמצאת אהבתם נהפכת לשנאה ולתחרות (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 451). אם אתם עבדים וגולים למה תלבשו בגדי השרים וזה להטיל קנאה ושנאה (שלמה אבן וירגה, שבט יהודה, השמד השמיני, שוחט-בער, מז). אין קנאה כקנאת המלכים, ואין שנאה כשנאתם (שם, מט). הממהר באהבה ממהר בשנאה (שם, השמד ס"ד, עמ' קכה). והרשע רב החובל היה לו שנאה פרטית עמי (חיד"א, מעגל טוב, 54). — ושגור הפתגם: לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן (על פי מגלה טז.).— מ"ר °שְׂנָאוֹת: וכל אלה בני הנבלות מוכים מנגעי הרכילות להבעיר אש השנאות ולהעיר רוח קנאות (ר"י זבארה, ס' שעשועים יג, דודזון, 143). ולא בערה בו אש קנאות ורשפי שנאות (ר"י חריזי, מחב' איתיאל ג). — ואמר המשורר: ירקב בקנאות ויועד בשנאות (דונש, לדורש החכמות, אלוני, פח). — ובתפילה: שם (בקבר) כלו שנאות ויסופו קנאות (מחזור אויניון, תפלת יוה"כ, מו:).