* 1, ש"ז, — לולאה המחֻברת לכלי שתולים אותו בה: המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה, גמי כדי לעשות תלאי2 לנפה ולכברה (שבת ח ב). — °ובסהמ"א, במשמ' חלק תלוי של דבר:  כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ (רש"י, ירמ' מח ט). — °ובמשמ' חתיכת עץ שתולים עליה דבר:  לפיכך תלאי3 של דגים אסור לטלטלו ושל בשר מותר (רמב"ם, שבת כו יט).